פרשנים ומגיבים למיניהם מיהרו להכתיר את נאומו של אהוד אולמרט אמש במילה "מכובד". הוא לא מריר, הוא ממלכתי, זה לא היה מופע אימים בנוסח משה קצב - שמענו שוב ושוב. אבל האמת שונה. כאשר מנתחים את נאומו של אולמרט לפרטיו, מתגלה שוב הפוליטיקאי התככן, מעגל הפינות שלא לומר שאינו דובר אמת. הנה הדוגמאות הבולטות.
"מצאתי את עצמי מיד עם היבחרי נתון בגל של חקירות, בדיקות וביקורות".
האמת: זה לא נחת על אולמרט כגזירת גורל והוא אינו איוב מודרני. כל הבדיקות, החקירות והביקורות נעשו כחוק, על בסיס ראיות לכאורה והן חשפו עוד ועוד ממעלליו של האיש.
"הצפון שקט ואינו נתון באיום מיידי". זהו אולי הכזב הגדול ביותר, ניסיון לשכתב את ההיסטוריה של מלחמת לבנון השנייה ותוצאותיה. אפילו ממשלת אולמרט מודה היום שחיזבאללה התחזק משמעותית מאז המלחמה, בה הפסידה ישראל.
"כושר ההרתעה של ישראל שופר ללא הכר".
האמת: האיומים רק גוברים. החמאס מחזק את שליטתו בעזה ומגביר את כוחו ביהודה ושומרון, אירן ממשיכה ללא הפרעה בתוכניתה הגרעינית ועל החיזבאללה כבר דיברנו.
"מספר העניים ממשיך לרדת".
האמת: בקדנציה של אולמרט הוא הגיע לשיא של 800 אלף.
"השקענו מיליארדי שקלים בניסיון לשפר את מערכות החינוך".
האמת: ההישג הגדול ביותר של אולמרט בתחום החינוך הוא שביתת המורים הארוכה ביותר בהיסטוריה של המדינה ושביתה לא פחות משמעותית באוניברסיטאות.
"דאגנו לניצולי השואה".
האמת: יישום המלצות ועדת דורנר, שתבעה להעניק מיד עוד אלפי שקלים לניצולים, נדחה לשנה הבאה.
"האבטלה ירדה ל-6.1%".
זה נכון, אבל רוב הקרדיט מגיע דווקא לבנימין נתניהו ולמדיניותו הקשוחה בנושא הקצבאות. בכלל לא ברור האם אולמרט בחודשיו האחרונים או יורשו בחודשיו הראשונים לא יחזרו למדיניות קצבאות מופקרת כדי לרצות את החרדים.
"אנחנו קרובים יותר מתמיד להבנות מוצקות שעשויות להוות בסיס להסכמים בשני צירי ההידברות - הפלשתיני והסורי".
האמת: אין שום התקדמות ממשית וזו יכולה להיות מושגת רק אם אולמרט, בניסיון נואש לטהר את שמו בספרי ההיסטוריה, יוותר על אינטרסים חיוניים למדינה.
"לוחמי צדק מטעם עצמם שחיפשו להדיח אותי מתפקידי". מותחי הביקורת על אולמרט ומגלי עבירותיו-לכאורה הם אנשים שאינם מזוהים פוליטית ואשר ניהלו בעבר מאבקים דומים נגד ראשי ממשלה אחרים. אולמרט לא הציג מעולם שום הוכחה לתיאוריית הקונספירציה החביבה עליו.
"נשללת ממני הזכות האלמנטרית לחזקת החפות, בהעדר היכולת להציג אותה בעיצומו של הליך כפוי, שבו חובה עלי לשתוק".
האמת: אולמרט, מקורביו, פרקליטיו ודובריו לא החמיצו שום הזדמנות לתקוף את רשויות החקירה והחוק, לייחוס ושלא לייחוס. הציבור פשוט לא מאמין להם.
"לא פרקליט חשוב והוגן... הוא שרשאי ומוסמך להחליט אם ראש הממשלה יכול לכהן או להמשיך בתפקידו".
האמת: החוק מקנה ליועץ המשפטי לממשלה את הסמכות לקבוע האם נבצר מראש הממשלה למלא את תפקידו.
"לא אנהל את ההתדיינות הזאת בתקשורת".
האמת: נא עיינו בעיתוני סוף השבוע האחרון, בהם מצטטים כתבים בכירים את גירסתו של אולמרט מפי מקורביו - יום אחד לאחר שכל אחד מהם זכה לשיחה ארוכה עם אולמרט עצמו.
"בבחירה בין השיקולים הנוגעים למעמדי ויכולתי להיאבק על צדקתי ובין השיקולים הנוגעים לטובת המדינה - האחרונים הם שמכריעים". אם טובת המדינה הייתה באמת חשובה לאולמרט, הוא היה מתפטר מיד. במקום זאת, הוא יהיה ברווז צולע לפחות עוד שלושה חודשים - תקופה בה צריך בין היתר להעביר את תקציב המדינה ולהחליט לגבי האיום האירני. ויש בהחלט אפשרות שהוא יהיה ראש ממשלה עד אפריל-מאי הבא, אם יהיו בחירות בפברואר 2009.
"אין בכוונתי להתערב בבחירות הפנימיות שייערכו בה [קדימה] כפי שהוחלט ביוזמתי".
האמת: הפריימריז נכפו על אולמרט ועוד נראה את אנשיו פועלים במלוא המרץ לטובת שאול מופז.
לסיכום: לא כבוד ולא בטיח. נאום סיום שמסמל היטב את כהונתו של אהוד אולמרט כראש הממשלה.
