מכת מדינה קוראים לזה בכל מקום, ביחס מצמרר של אחד-לשלושה מתגרשים, ואני נאלצתי להיכלל בסטטיסטיקה הזו בתור גרוש. עברתי את הכל - את היחס המנוכר בבית המשפט, את החלוקה האכזרית של הרכוש ותביעת המזונות, את חוסר היכולת הבלתי אפשרית לקום על הרגליים אחרי משבר שכזה, את ראיית הילדים שקמו איתי כל בוקר והלכו איתי לישון, כעת, בצו בית משפט פעם או פעמיים בשבוע לזמן קצר.
זמן רב עובר עד שאתה מחליט להמשיך בחייך ולהשלים עם המצב הקשה הזה. ישנם כאלו שלוקח להם מספר שנים עד שמשתקמים. בינתיים צריכים לתמרן בין הרגשות הקשים של זניחה ונטישה, לבין הצורך הקיומי היומיומי לשרוד, להתחיל מחדש ממינוס גדול של כמה אלפי שקלים בחודש, לראות את הילדים מתמיהים בפניהם על המצב החדש, לקום בבוקר לאותו חלום בלהות שוב ושוב.
הפלא הגדול ביותר נגלה לעיניי באחד הימים בהם פגשתי את הרב, שלימים הפך להיות מחולל המהפכה הפרטית שלי בחיים. הוא הראה לי מה באמת היהדות 'חושבת' על הגרושה שלך. "מבשרך לא תתעלם", כך הוא ציטט לי, "זו גרושתו". כך טען רבי יוסי הגלילי שהייתה לו אישה שהצרה לו הרבה, ואולם אחרי הגירושין, למרות שעשתה לו מה שעשתה, כשראה אותה ביום מן הימים מתבזה בשוק הכניס אותה ואת בעלה החדש לאחד מן הבתים שלו, ופרנס אותם כל ימי חייהם.
לומר את האמת, עמדתי משתומם מול המעשה הזה שבתלמוד הירושלמי, והתחלתי להתייחס לגרושתי כבשרי ממש. התחלתי לדון אותה לכף-זכות והעמדתי את עצמי במקומה - אימא לארבע ילדות, מגדלת ומטפחת אותן לבד בכל יום במשך עשרים וארבע שעות ביממה. חשבתי על העלויות, על הצורך הנפשי של הילדים ועל כל מה שכרוך במצב הקשה שלה, על אף שיפור מסוים במצב הכלכלי שלה.
יצאתי מהפגיעות שלי, התחלתי לשנס מותניים ופשוט לעזור באמת לגרושתי, זו שמגדלת את ארבע בנותיי במו-ידיה, יצאתי לעבודה, אני משלם מזונות באהבה גדולה, אני חי את חיי המשפחה יותר משבע שנות הנישואין כולן תוך שימת לב לבעיות ההלכתיות הנוגעות לצניעות, ומתוך אמפתיה כזו החל המצב להשתנות.
הפסיקו המלחמות, הפסיקו ההסתות משני הצדדים, התבגרנו, יצאנו לדרך חדשה. אני מזמין את כל מי שבוחר להתבגר לראות את המציאות העגומה הזו בדרך אחרת, "הכח של כף-זכות" הוא סרט\סיפור אישי אותו יצרנו כדי לתת לכולם לטעום מהמהפכה העולמית הזו של בחירה שונה. אני בטוח שאלפי משפחות יחזרו איש אל ביתו ואיש את אחוזתו.
אני ממליץ לכולם בחום לבחור בדרך החדשה של "כף-זכות". משפחה מאשקלון כבר שינתה את החיים שלה, משפחה מגבעת שאול כבר ביטלה את תהליך הגירושין ובין היתר גם בית משפט השלום סגר תיק פלילי בנושא אלימות במשפחה.
את הרכבת שלי איחרתי, הבחירה שלי ושל גרושתי להתגרש הייתה סופית כי אני כהן. לא אוכל לחזור הביתה. אבל אולי כדאי היה לשלם את המחיר כדי להציל אלפי משפחות?
