מעצרו של הפרופסור הנכבד מן המחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטה העברית, עשוי אולי לחשוף חלק מן התככים, הסודות והמינויים הבלתי ראויים, אשר האקדמיה מקפידה שנות אור להסתיר מן הציבור.
משום מה מצטייר העולם האקדמי כמגדל שן זך כשלג, טהור מכל עיוות, שהרי אנו דנים באנשים "משכילים" אשר אינם "מתלכלכים" בהתנהגות נלוזה כשאר בני האדם. אך מאז שנים רבות היו מקרים של הצקות מיניות מצד מרצים מאד ידועים לתלמידותיהן, והדברים נשמרו בדלתיים סגורות על-מנת לא לפגוע ביוקרת המוסד.
לאוניברסיטאות אין את האומץ הנדרש לצאת ולהוקיע כל התנהלות בלתי ראויה. זהו סימן לא רק לצביעות האקדמית היומרנית כל כך, אלא דבר זה משקף גם את ההערכה למוסדות ההשכלה הגבוהה בארץ אשר מפחד לפגיעה בהם, קיימת הסכמה בלתי כתובה -נ א לא לגעת!
ואולי כעת הגיע הזמן לחדול מן הפארסה הזו,ולאלץ את האוניברסיטאות לנהל מדיניות שקופה לכל בכל התחומים, כולל מינויים, הטבות שונות, התנהלות של מרצים ועוד. העובדה כי רק כעת, בשנת 2008,נחשפת אחת מפרשיות המין באוניברסיטה, יכולה ללמד באיזה אופן בלתי דמוקרטי מתנהלים גופים אלה, משום שנגעים רבים הקשורים לאקדמיות ידועים לרבים אך הם בוחרים לשתוק. בניגוד לאימרה 'סייג לחכמה - שתיקה', ניתן לומר כי בהקשר זה שתיקה - פירושה פחדנות ואזרחות קלוקלת.
