בשם לוחמי הצדק שניצחו

ברשימה שלהלן נאיר כמה מהעניינים הבוערים בפרשת אולמרט ונחשוף פרטים שטרם נודעו:

• מי גנב ומי רימה -

בנאומו טען אולמרט כי הוא נאלץ שלא להתמודד על ראשות קדימה בגלל הנסיבות שנוצרו, נוכח ההתקפות הבלתי פוסקות מצד "לוחמי צדק מטעם עצמם שחיפשו להדיח אותי מתפקידי כשהמטרה מקדשת את כל האמצעים". אולמרט מכיר בכך שלוחמי הצדק הצליחו להוביל מהלך שבעיצומו הוא יסולק מראשות הממשלה ובסופו הוא יישפט (וגם ייכלא, י.י.). וזה מעניין, במיוחד מכיוון שהיו ימים שאולמרט אמר בזלזול שהוא יכול לסחוב על גבו 100 כמו יואב יצחק. נזכור נא, כי במשך כשנתיים (מראשית 2006) עסק רק כלי תקשורת אחד (Nfc), באופן עקבי ותקיף, בחשיפת מעלליו של אולמרט. כל יתר כלי התקשורת, גם אלה המנסים "לנכס" לעצמם שלא בצדק את חשיפת פרשת מרכז ההשקעות (כמו עיתון הארץ), או ששיתפו פעולה מרצון עם אולמרט - משיקולים מסחריים ואחרים - או שנאנסו לשמור על קשר השתיקה.

• בדרך לכלא -

אולמרט טרם הפנים את מצבו הבעייתי. הוא טרם הבין שככל שיקדים להודות בעבירות ו"יחתוך הפסד", כך יקטין את נזקו. אולמרט טרם הבין, כי האשמות כלפי אחרים לא יועילו, גם אם מקצת מטענותיו נכונות. אחרי הכל: הוא האיש שגנב כספים, רימה, קיבל שוחד, זייף והפר אמונים. לכן, לו אני פרקליטו הרוצה בטובתו, הייתי מציע לאולמרט לרוץ מהר לעסקת טיעון על כל הפרשות הידועות ועל אלה הנסתרות מהעין. מהר-מהר, לפני שייחשפו הפרשות החדשות שבדרך.

• מי הדליף פרוטוקולים -

אולמרט טוען שוב ושוב כי המשטרה והפרקליטות הדליפו את הפרוטוקולים של חקירותיו כדי לסלקו מראשות הממשלה. הוא מטיל את האחריות המוסדית לכך על האישים העומדים בראש המערכות המרכזיות: היועץ המשפטי לממשלה, מני מזוז; פרקליט המדינה, משה לדור; ראש אגף החקירות, יוחנן דנינו. וכאן מכזב אולמרט או למצער טועה. הנה אנו חושפים כאן: אנשיו הם-הם שהעבירו חלק ניכר מחומרי החקירה (כולל העדויות) לעיתון ידיעות אחרונות. מתוך כוונות טובות כלפיו, כמובן. הסיכום היה: שימוש בתוכן מותר, פרסומם המלא אסור. האיש שקיבלם הוא השופט (בדימ.) בועז אוקון, הפרשן המשפטי של ידיעות אחרונות. מסירת המידע נעשתה לשם תכלית אחת: לשכנע את צמרת העיתון (כולל את ארנון מוזס) - שתמכה בו קודם לכן והעניקה לו חיפוי רציני אך נדהמה והובכה מעוצמת הגילויים החדשים - כי פרשת טלנסקי אינה כצעקתה, ובכך "לקנות" בחזרה את תמיכת ידיעות אחרונות. ואכן, בחומרי החקירה נעשה בימים שלאחר מכן שימוש מוגבל, בעיקר כדי להצביע על הסתירות בדבריו של טלנסקי. הוצאו פרטים מסוימים ופורסמו, אך לא פרוטוקולים מלאים כציטוט. הסיכום הופר באופן חד-צדדי לאחר שעיתון מעריב פרסם את פרוטוקול עדותו הראשונה של אולמרט. לא נהיה פראיירים, נטען, ואז פרסם ידיעות אחרונות את פרוטוקול העדות השנייה (וגם את פרוטוקול עדותו של שאול אולמרט, פרוטוקול שפורסם קודם לכן ב-Nfc).

• כתבי ופרשני החצר שוב מתגייסים -

אולמרט הצליח בכך, הפעם רק במידה מוגבלת. לראיה: חלק מכתבלבי ופרשני החצר שוב התגייסו לצדו. הם הציגו את אולמרט כמי שנעשה בו סיכול ממוקד וכאילו האיש הוא קורבנה של הדמוקרטיה הישראלית שקרסה; וזאת במקום להציגו כעבריין סדרתי - גנב, רמאי, זייפן ומקבל שוחד, שיש לסלקו מהשירות הציבורי בכלל ולכפות עליו התפטרות מיידית מראשית הממשלה, בלי משחקים ובלי הצגות בלא סוף. שמות העיתונאים והחברים, ידועים: נחום ברנע, שמעון שיפר, סימה קדמון, אילה חסון-נשר, יאיר לפיד, אמנון אברמוביץ', אודי סגל, בן כספית. רשימה חלקית בהחלט, וזאת אחרי שרבים אחרים התפכחו סוף-סוף. אמנון דנקנר - שעדיין לא הצליח להרוס לחלוטין את עיתון מעריב בתקופת כהונתו כעורך מעריב, יצא השבוע משתיקתו כדי לגונן על חברו הטוב והגנב. בדנקנר לא נעסוק כאן. כדי לפרסם חלק מכזביו צריך רשימה נפרדת, ארוכה ועמוסת פרטים [על השירותים המפוקפקים שנתן לאולמרט, ראו דוגמא].

רשימה זו נכתבה לכבוד כל אותם גולשים שכיבדו אותנו בביקורם ב-Nfc והאמינו בצדקת דרכנו; לכבוד כל אותם מקורות שסמכו עלינו שנעשה את עבודתנו נאמנה והפקידו בידנו את המידע העצום והרגיש על מעלליו של אולמרט; לכבוד כל העושים במלאכה וממלאי התפקידים הבכירים, ובהם: אנשי ביקורת, חוקרים ופרקליטים.

עם כל זאת, בל נטעה: הדרך למיצוי הדין עם אולמרט עדיין ארוכה. אולמרט עדיין מכהן כראש ממשלה. הוא ממשיך להתל במשטרה ובפועל הוא אינו מאפשר חקירתו בהתאם לדרישות החוקרים ולמשך הזמן הנדרש. נוכח זאת, אין מנוס מסילוקו בעילה של נבצרות. חבל ששופטי בית המשפט העליון טרם הכריעו בעתירה שהגשתי לפני שלושה שבועות, בנושא זה. בנסיבות אלה, יחלפו חודשים רבים עד שיוגש נגדו כתב אישום, ותקופה ארוכה עד שייגזר דינו: לכלא.