אומרים שאם מקללים אדם מספיק פעמים, מבלי לחזור על אותה הקללה פעמיים, רבים הסיכויים שלפחות אחת הקללות תידבק באותו אדם ותתגשם.
ניצולי השואה ההולכים ונכחדים אינם קבוצת לחץ. כי הם לא יכולים לסגור את החשמל או את אל-על. אבל לקלל את אולמרט הם יכולים.
כי קללה הגונה, גם אם לא תתגשם - תגביר את השינאה כלפי אולמרט. וגם זה משהו.
"חטאנו כלפי ניצולי השואה", הכריז האיש השנוא הזה - כמו מתכוון לפצות את האודים המוצלים.
ומשהוקמה הוועדה בראשות השופטת דליה דורנר והמליצה על דרכי הפיצוי ומועדיו, הבין אולמרט ששם המשחק כאן - במיוחד כאן - הוא זמן. כי אין כמו הזמן והטבע לדלל בניצולים במהירות, וכך לחסוך כספים לטובת הסחטנים למיניהם שאוחזים את המדינה בגרונה.
"דאגנו לניצולי השואה", הכריז אולמרט לפני יומיים אל מול כל מצלמות הטלוויזיה, כשמנה את הישגיו ובישר לנו על נכונותו להתפטר.
קשה למצוא מילה מתאימה לתאר את התיעוב שבדבריו אלה של אולמרט. כי הדברים הללו נאמרו עשרים וארבע שעות בלבד לאחר שאולמרט החליט - על-פי טקטיקת הדילול הידועה - לדחות את הדיון בהמלצות דורנר לשנה הבאה.
ומעניין ששלוש המילים הללו - "דאגנו לניצולי השואה" - הושמטו ונמחקו מהטקסט הכתוב של הנאום שנמצא באתר של משרד ראש הממשלה.
מי מחק? מדוע מחק? אם נשאל את אולמרט עצמו הוא בוודאי יטען שאינו יודע או שאינו זוכר, ומי שטיפל בכך היא אחת השולה זקנים שלו.
לו רק ניתן היה למחוק את האיש הזה, אהוד אולמרט, מן התודעה.
