אנשים היו מקיימים יחסי-מין ברחובות אילו זה היה מותר ומקובל. בשל-כך, קיימים חוקים, שנועדו לומר - אנחנו יודעים שאנחנו חיות, אבל כדי שלא נחיה פה כמו בג'ונגל - אנחנו קובעים חוקים ונורמות שמגבילים אותנו. כך קורה, שאם אני רוצה לצרוך פורנוגרפיה - יש חוקים שיגבילו אותי כדי שלא אפגע באנשים אחרים שלא מעוניינים בכך.
יש בכולנו את היצר האנושי להיות זבוב על קיר של בית, שם אנחנו שומרים את כל הכביסה המלוכלכת באמת. אנשים רוצים להאזין למריבות של זוגות אחרים, לצפות בהם בזמן שהם במקלחת או מקיימים יחסי-מין, להיות שותפים לסוד שאסור ולא מקובל. לולא חוקים שמגבילים זאת, היינו עושים זאת כולנו מתוך השאיפה התמידית לבדוק עד כמה והאם בכלל הדשא של השכן באמת ירוק יותר. זו הסיבה שתעשיית תוכניות הריאליטי פורחת. אנחנו אוהבים להיות בסביבה כשמישהו אחר חשוף, בין אם זה בעירום ובין אם זה בנקודה רגישה שדוחקת אותו לפינה.
עד כמה גדול תפקיד הטלוויזיה לספק צורך זה? גדול. אבל חייבים לשים לכך גבולות, בדיוק כפי ששמים גבול בתחומים אחרים שבהם מבינים את הצורך האנושי ואת הגבולות החברתיים הדרושים כדי לרסן אותו. אין חוקים שמגבילים תוכניות ריאליטי, מעבר לתכנים הרגילים שאסורים לשידור. כדי להערים על ההגבלות הללו, מציגות התוכניות הללו 'ערך מוסף' שיכול לעזור לכולנו בעצם הצפייה בהן.
מהו הערך המוסף של התוכנית 'הפוליגרף'? האם יש ייעוץ-דמה לזוגות לאחר חשיפת הסודות שלהם? האם יש סמי-פסיכולוג שמסביר מדוע יש בגידות בנישואין? האם יש אנתרופולוג-בכאילו שמסביר למה גברים מפחדים להודות על התנסויות הומוסקסואליות? אין.
ובשל-כך התוכנית 'הפוליגרף' היא פורנוגרפיה. בדיוק כפי שאני צופה בסצנת סקס רק בגלל שאני יכול לראות זוג אחר בנקודה חשופה, כך אני יכול להציץ עכשיו על זוגיות שנהרסת, או אדם מיוזע מחשש שהאמת האיומה בחייו תתגלה. בשני המקרים האנשים שמשתתפים שם הביאו את זה על עצמם, אבל רק במקרה אחד אני צריך לשלם על כך, לצרוך את זה בביתי בלבד, או להקיש קוד בן ארבע ספרות כדי לצפות בדבר שכזה. התוכנית 'הפוליגרף' חשופה מדי לכולם ואין הבדל גדול, בטח לא בחופשת הקיץ, בין שידורה בשעה 21:00 לבין שידורה בשעה 21:40. התרגיל היחצני של התוכנית הוא גאוני ועל-כן מסוכן, כי הוא חושף יותר אנשים לתכנים שהם אמורים לצפות בהם במקומות אחרים ולא בערוץ ציבורי, הפתוח לכולם.
