הורים רבים, עוד לפני תחילת חופשת הקיץ, עסוקים במחשבה רבה כיצד יעברו את ה"חופש הגדול" בשלום! והנה למרות שלדעתם הילדים צריכים להיות מרוצים מהתוכניות שערכו עבורם, הם מוצאים ילדים לא מרוצים ותובעניים, מה שמביא במהרה לאווירה לא נעימה של מתח וכעסים לאורך כל החופשה.
כיצד קורה שהורים שעושים מאמצים כבירים למצוא לילדים שלהם את קייטנות הטובות ביותר, קונים להם כמעט את כל מבוקשם, "זוכים" בתמורה לילדים לא מעריכים, מתלוננים מקטרים ולא מכבדים? במילים אחרות מדוע הילדים אינם משתפים פעולה? מדוע נראה כאילו ההורים והילדים הולכים בקווים מקבילים שלעולם לא יפגשו.
הסיבות לכך שונות, אך אני רוצה במאמר זה להתייחס לאחת הסיבות. "הצורך בשיתוף פעולה". הצורך הינו בסיסי לחיינו כיצורים חברתיים התלויים זה בזה. כיצד קורה ששיתוף פעולה הפך לכל כך בלתי ניתן להשגה למרות נחיצותו הרבה.
התשובה פשוטה. אי אפשר לכפות שיתוף פעולה! היום בעידן זה של חיים בחברה דמוקרטית, בעידן בו מבוגרים וילדים, כאחד, חרדים לכבודם, אי אפשר לכפות או לחייב אנשים להישמע, להקשיב.
וילדים אומרים בפירוש "אני אחראי לעצמי", "אני אחליט", "אתם לא תקבעו לי", "זו זכותי" ובינינו טוב שכך. אנחנו לא רוצים ילדים צייתניים, ממושמעים שיעשו מה שאומרים להם ללא ערעור.
מאמר זה מכוון להורים שהגיעו להבנה שדרך הכפייה, עונשים וסנקציות כבר לא משרתת את המטרה, ואף מקלקלת את היחסים, ומחפשים את הדרך. המטרה יצירת שיתוף פעולה במשפחה. שהורים וילדים יחיו יחד בהרמוניה. שיבינו זה את זה, שיתחשבו זה בזה שיעזרו זה לזה.
ושאלת מיליון הדולר. איך עושים את זה? נתחיל במה לא עושים. הורים לא קובעים לילדים. מובן שישנם תחומים שכן, וכדאי ורצוי והכרחי, אך ישנם תחומים שאפשר לתת לילדים לקבוע ויש לאפשר זאת. כמו איך ייראה החופש הגדול שהם ציפו לו כל כך.
לאחר שההורים קבעו את הגבולות והמסגרת, מסגרת התקציב הזמן הביטחון, יש לאפשר לילדים לבחור ולהחליט. לצורך זה ההורים קובעים פגישה עם הילדים ועורכים "שיחה משפחתית". בשיחה הזו יקשיבו ההורים לצרכים של הילדים יקשיבו לדעתם להעדפותיהם.
ההקשבה יש לומר איננה שמיעה. לא שומעים את הילדים אלא מקשיבים להם. במלוא תשומת הלב, במלוא הכבוד ללא שיפוט ביקורת. יש לרשום את הדברים, את ההצעות והאפשריות של הילדים הקטנים והגדולים. לכולם תהיה אותה זכות דיבור והשפעה. שיחה משפחתית זו הזדמנות נפלאה להראות ילדים מודל להקשבה לניהול שיחה, לניהול קונפליקטים.
לאחר שכולם יביעו את דעתם יהיה צורך להגיע להסכמה של כולם. כדאי להגיע למצב שאף אחד מהמשפחה לא ירגיש נכנע. הוא יכול לוותר להתגמש למען האחרים אך לא נכנע.
כאשר תהיה הסכמה של כולם ניתן לעבור לשלב היישום לתכנון החופש גדול דבו כולם יהיו מרוצים. כפי שראינו, שיחה משפחתית היא אמצעי יעיל להפחתת עימותים - כלומר אמצעי להגיע לשיתוף פעולה שכולם כמהים לו.
