תחקיר שערך העיתון מעריב מגלה כי מאז 1995 [שנה שבה שופר מאוד שכר השופטים] נהנים שופטי בית המשפט העליון מרכב יוקרתי המנופק לשרים וזאת מבלי שלהטבה זו יהיה עיגון חוקי כלשהו. מעניין כיצד יטופל נושא חריג זה ואם התנועה לאיכות השלטון תגיש עתירה לבג"צ בגין התנהלות שלטונית בלתי תקינה. מעניין לא פחות אם תיערך לפחות חקירה ביחס לאישור הטבות מפליגות בניגוד לכל דין ונוהל - סביר להניח שלא.
קיים משהו תמוה מאוד בהשוואת רכבי השופטים לרכבי שרי הממשלה. שיפוט הוא ללא ספק תפקיד קשה ותובעני, אבל דווקא נושא הנסיעות אינו מהווה בעיה מיוחדת. שופט בית המשפט העליון מכהן ועובד בבית המשפט העליון בירושלים, או שהוא עובד בביתו ולמעט אי אלו אירועים חברתיים הוא אינו נדרש לנסוע במסגרת עבודתו למקומות אחרים. שלא כשר, או ח"כ, השופט אינו נדרש לבקר בכל רחבי ישראל ואף נסיעות לחו"ל אינן חלק מתפקידו. שר לעומת זאת חייב להיות נוכח בכל רחבי הארץ הן לצורכי משרדו והן לפעילותו הפוליטית.
יתר על כן - האם הוצאות הנסיעה של שופטי העליון גבוהות בהכרח מאלו של שופטי בתי המשפט המחוזיים? - בוודאי שלא. האם בכלל קיימת התאמה בין ההטבה לצורכי הנסיעה של כל שופט?
מבחינת צרכי הסעת השופטים - ביחס לרובם, מונית מיוחדת שתסיע את השופט בבוקר לבית המשפט ותחזירו לביתו בסיומו של יום מפרך הייתה פוטרת את בעיית הסעתם לעבודה באופן הזול והנוח ביותר. לפני 26 שנה התמחיתי בבית המשפט המחוזי בירושלים ושם נהגו מספר שופטים לחלוק ביניהם מונית אחת שהביאה אותם לעבודה והחזירה אותם לביתם. כך נהגו רובם המכריע של השופטים, מלבד אחד שנהג ללכת ברגל מביתו בשכונת קריית היובל עד לבית המשפט ברחוב צלאח א-דין.
הצנע לכת לא הייתי חולק על זכותו של שופט בית המשפט העליון ל"רכב צמוד" ואפילו השאלה האם רכב זה חייב שיהיה מסוג יוקרתי זה או אחר אינה העקר. גם העובדה שניתנה הטבה ללא עיגון בנוהל, או בחוק, אינה מדירה שינה מעיני. הדבר הצורם יותר מכל הוא שעם הרכב היוקרתי שהחל להיות מנופק ב-1995 נעלם לו מאפיין חשוב בהתנהלות שופטי בית המשפט העליון והוא ההבט של "הצנע לכת".
הבט זה של צניעות, היעדר ראוותנות באורח החיים, איפוק מרבי בהתבטאויות [גם לאחר שפרש השופט מכהונתו], הימנעות מפרסום עצמי, אי הדגשת המאפיינים האינדיבידואלים של השופט בכל הליכותיו ובעבודתו, מאפיינים אלו תרמו אף הם תרומה חשובה ליוקרה שחש הציבור כלפי בתי המשפט וכלפי השופטים.
נחזור למכוניות היוקרה שסיימו פרק כהונה של 4 שנים וכעת הנן מועמדות להחלפה. כפי שעולה מהפרסום במעריב, מכוניות היוקרה הללו כמעט ואינן נוסעות ומד המרחק מצביע כי נעשה בהן שימוש מועט יחסית. עובדה זו מחזירה אותי לכותרת הכתבה. ברצוני לברר מתי יועמדו המכוניות שהוחזרו לאחר שימוש של 4 שנים למכירה? היכן תיערך המכירה ומה צריך לעשות כדי להשתתף בה?
מי שיקנה אחד מהרכבים הללו יעשה עסקה מעולה. מכונית יוקרה, יד ראשונה משופט עליון, עם קילומטרז' נמוך. משום מה נדמה לי שאני לא היחיד שחושב על כך והתור לרכישת המכוניות היוקרתיות, תרתי משמע, שהוחזרו למנהל הרכב הממשלתי, הוא בוודאי ארוך מאוד.
