תשעה באב נחשב, בין היתר, כיום של תזכורת למגילת הפורענויות ביהודי התפוצות. כשם שהצרות הגדולות נגעו בציפור-נפשה של כל האומה - נותרו לזיכרון ביום התענית הזה גם, מה שנקרא, "הצרות הקטנות", שפגעו רק בקהילה אחת או במדינה אחת. קודש צום, חוברו קינות וסליחות, וקהילות רבות ביכו במשך דורות, באותו יום מר ונמהר, את הפורענות שהומטה עליהם.
מסתבר שלא היה יום שלא הייתה בו קללה, ולא הייתה ארץ מארצות-פזורינו שלא הייתה בה ביהודים יד ההמון. היו מדינות כמו גרמניה, אוקראינה, רוסיה ופולין, שפרעות ושחיטות של יהודים הפכו בהן לטבע שני. בכל דור ודור קמו בני עם הארץ ונקמו ביהודים על חטאים קדומים, כמו על ה"חטא", שצלבו את ישו, או על "חטאים מדומים", כמו על שהרעילו את בארות המים, שהפיצו מגיפות, שגנבו את לחם הקודש, שעינו ילדים נוצרים ושהוציאו את דמם לצורכי הדת. הם גם נקמו בהם על שהצליחו במסחר, על שידעו לשמור על דתם וספרי-קודשם, או על שלא שינו את אורחות-חייהם.
שנאה תהומית היו ארצות שבהן גירשו את היהודים, לאחר שבזזו ושדדו את רכושם. כך היה, למשל, בצרפת, באנגליה, בספרד, בפורטוגל ובאוסטריה, ורק לאחר זמן-מה הן נעתרו שוב להחזירם לארצותיהם. כל גירוש וכל גזירה הטביעו את חותמם בלוח המאורעות של דברי-ימינו.
מאז שנת 1096 ועד שנת 1944, תקופה של כ-850 שנה, חלחלה בלב האומה הגרמנית שנאת-מוות ליהודים. לא הועילו התקדמותה התרבותית של האומה הגרמנית, סדריה ודייקנותה. גם לא השפיעו בשטח גאוני הרוח שלה, כמו גתה וקאנט. בכל דור ודור הופקר ונשפך בערייה דם-יהודים. את רוחה האצילה גרמניה על שכניה שבמזרח, נחותים בעיניה בדרגת תרבותם, כמו פולין וליטא, אוקראינה ורוסיה, רומניה והונגריה, שגם בהן לא פסקו הרדיפות והשחיטות של הגזע היהודי.
מקל חובלים במאה ה-19 פסקו, לכאורה, הרדיפות ומעשי השמד במערבה של אירופה. מדינות, שרוח הקידמה ההומאנית הדביקה אותן, אפילו העניקו ליהודים זכויות-אזרח, אף כי לאחר מאבק עיקש. ובכל זאת צץ בהן, מדי פעם, מטה-זדון, כמו "עלילת דמשק", שבוימה על-ידי הצרפתים; משפט דרייפוס, עלילת הדם בטיסה אסלאר שבהונגריה, או משפט הילזנר בצ'כיה. בתופעות אלה היה די כדי ללבות, מדי פעם, את השנאה ליהודים. רוסיה הגדולה, למשל, ארץ שלטון הצאר, הייתה בראשית המאה ה-19 ובראשית המאה ה-20, ספוגה פוגרומים על קהילות-יהודים ומניינם הגיע לאלפים.
המלחמות ופרקי הזמן שלאחריהן שימשו תמיד מקל-חובלים ליהודים. במלחמת העולם הראשונה נפלו רבבות חיילים יהודים למען המולדת החורגת, ולאחר המלחמה, במלחמת האזרחים ברוסיה, ראה כל צד את היהודים כראשונים להשמדה. משקמו לתחייה מדינות כמו פולין, ליטא ולטביה, שלחו חיילות השחרור שלהן את חיציהן הראשונים ביהודים. הגדילה עשות מכולן פולין המשוחררת, שכל לבטיה, משנת 1919 עד 1939, היו עקובים מדם-יהודים. אפילו תחת עול השעבוד של הנאצים, לא נרתעו הפולנים מלהיות ראשונים להשמדת היהודים ולתת יד לגרמנים, משעבדיהם ומהרסיהם.
בסופו של דבר, מגילת הפורענויות הזו של גלויות איננה אלא תקציר של תענית וזיכרון לעמנו בחשכת הדורות ועד קום המדינה. ואין יום כמו תשעה באב כדי לתעד אותה.
