בין מודעות האבל של סוף השבוע בעיתונות הייתה גם אחת, לא בולטת במיוחד, שהזכירה, למי ששכח, כי בערב תשעה באב, לפני 53 שנה, הופל מטוס "אל על" בשמי בולגריה, וכל נוסעיו, 58 במניין, חפים מפשע, רובם ישראלים, נספו באסון.
באותו ערב מר ונמהר, של שנת 1955, הפילו הבולגרים את המטוס, שטס מווינה לישראל, ושמתוך טעות בדרכו עבר את קו הגבול הבולגרי. כדורי התותחים של הבולגרים, שירו במטוס, פגעו בו ופוצצוהו, והוא נפל ארצה אחוז להבות.
כל היישוב עטה אבל, ובעת אמירת הקינות של תשעה באב קונן היישוב גם על קורבנות אלה. שבוע לאחר מכן, בט"ז באב, הובאו ההרוגים והשרופים לקבר-אחים בישראל. הממשלה ערכה להם בתל אביב לוויה ממלכתית, בהשתתפות כל השרים, חברי הכנסת, באי-כוח כל הנציגויות הדיפלומטיות, מלבד נציגי המדינות שמעבר למסך הברזל.
הפלה במזיד מזועזע כולו ספד ראש הממשלה ושר החוץ דאז, משה שרת, בעת הלוויה להרוגים: "אנו מביאים למנוחת-עולם קורבנות נקיים של מעשה-זוועה, שכמוהו לא נשמע עוד בימינו. 58 נפשות - גברים, נשים וטף - כל הנוסעים וחברי הצוות של מטוס 'אל-על', חסר-מגן, נספו בהתקפת-דמים פראית, שנערכה במזיד - בתוכם יהודים ולא-יהודים, ישראלים ואזרחי מדינות אחרות, מהם בני ארצנו ובנותיה, שעמדו לחזור לביתם, למשפחתם ולמשמרתם, בני עמנו בחו"ל וילדיהם, שביקשו להצטרף לקרוביהם ולהתיישב בארץ או להתארח בה, ובני אומות שונות, ששירתו את מדינתנו באמונה, או נתכוונו לבקרה. העולם התרבותי כולו נחרד והזדעזע לשמע הידיעה הנוראה על טבח, שבוצע במרומי האוויר".
ממשלת-בולגריה קיבלה עליה את האחריות לאסון, הודתה באשמת עושי-דברה והתחייבה לנהוג בהם לפי חומרת הדין וגם לשאת בנזק החומרי ולכפר על הדם בפיצויי-ממון.
