המלחמה ההולכת ומתעצמת בין רוסיה לבין גאורגיה עלולה להיות אקורד הפתיחה למלחמה הקרה נוסח 2008. כל בר דעת מבין שהמלחמה הנוכחית לא פרצה אלא כתוצאה של ניסיונות חוזרים ונשנים של רוסיה לחזור להגמוניה שלה מתקופת האימפריה הרוסית, בין אם בנוסח המלוכני שלה ובים אם בנוסח הסובייטי. הנשיא לשעבר וראש הממשלה הנוכחי, ולדימיר פוטין, לא ויתר על חלומו לחזור ולהיות מעצמת על השולטת לפחות על מחצית העולם.
המלחמה הקרה המתנהלת כיום סביב הצבת טילים בפולין וצ'כיה מצד ארה"ב והאיומים על הצבת טילים רוסיים באזורים שונים, כל אלה מעצימים את המתח הקיים בין שתי המעצמות. כל הרפובליקות הסובייטיות לשעבר נמצאות בסכנת בליעה על-ידי רוסיה. מזה כמה שנים מתנהל מאבק איתנים שבו רוסיה מנסה בהצלחה יתרה לשים את ידה, תחילה, על מקורות האנרגיה החשובות של אירופה.
נפילתה של בריה"מ ועמה כל הגוש הסובייטי, לא נצפתה על-ידי אף אחד. גדולי הסובייטולוגים לא ידעו לומר שבריה"מ עומדת לפול. עתה, באופן מאוד לא מפתיע, העולם המערבי לא פוקח את עיניו למתרחש באזורי ההשפעה לשעבר של בריה"מ אלא לעסקים טובים שניתן לעשות כעת, ולכך עלולות להיות תוצאות הרות גורל.
ללא חשש או מורא רוסיה של היום היא מדינה משגשגת כלכלית הרבה יותר מאשר בריה"מ. יש לה תשתיות חזקות כדי לנצלן למטרות פוליטיות ומדיניות, ובראש ובראשונה, החזרת אירופה המזרחית, הבאלקן, הים השחור, מרכז אירופה, לשליטתה. גם המזרח התיכון לא נפקד מן התכנון הרוסי. יש לזכור היטב גם את העבר כאשר לבריה"מ הייתה השפעה גדולה ביותר באזור זה, לאין שיעור יותר מאשר לארה"ב. אין זה סוד שרוסיה היא אחת התומכות הגדולות של אירן.
ביום ראשון, 24.6.07, הצהיר פוטין באיסטנבול שרוסיה שומרת לעצמה את הזכות לחזור ולהשפיע על הבאלקן ועל הים השחור, אזורים שהיא רואה בהם כאזורים השייכים לתחום השפעתה. פוטין הצהיר זאת בפגישה עם עיתונאים, ללא כל חשש או מורא.
באותו המעמד, הכריז פוטין גם שעל רוסיה להיות הרגולטור של אירופה כולה בנושא האנרגיה. בכוונתה לשלוט על צינורות הנפט העיקריים המחוברים לאיחוד האירופי. אם רוסיה תצליח בכך, הרי תהיה זו מכה קשה מאוד למערב אירופה, ובעצם לכל אירופה.
גם במושא הגז הטבעי יש כוונה רוסית להמשיך ולשלוט על כל מסלולי המכירה של הגז לאירופה כולה. החשש מן השליטה הרוסית על מקורות האנרגיה, ובאמצעותה, חזרה לשליטה פוליטית, הביאו, לפני כמה חודשים לשני כינוסים חשובים ביותר. ראשון היה בבאקו, שבה התכנסו ראשי ארבע מדינות שעלולות להיפגע קשות מן הלחץ של רוסיה בכל הקשור לאנרגיה: אזרבייג'אן, גאורגיה, אוקראינה ומולדובה. הנציגים ניסו להגיע לאיזה שהוא הסכם שיבטיח את ביטחונן של ארבע מדינות אלה מפני התוקפנות הרוסית. גם המדינות הבלטיות, ליטא, לטוויה ואסטוניה, נמצאות בלחץ גדול מאוד בגלל הצעדים שרוסיה נוקטת.
סכנה לישראל ואיך אפשר ללא כמה מילים על ישראל. הרצון להציע את מבחר כלי הנשק למדינות העולם השלישי (אין טעות בהבחנה זו) יש בו כדי להוות סכנה רבתי. במיוחד אמורים הדברים לגבי המדינות הגובלות ברוסיה שממילא נתפסות כמאיימות על ההגמוניה הרוסית. יש לישראל היסטוריה של הסתבכויות מדיניות בגלל מכירת נשק לכל המרבה במחיר. אולי זה טוב לעסקים, אך לא ברור אם זה טוב למערכת היחסים הבינלאומיים. אין טעם, בגלל קוצר היריעה, להרחיב בנושא זה, אך כל מי שמכיר את הפרשיות השונות ודאי מבין את הסכנה.
אם נסכם, הרי שניתן לקבוע במידה גדולה של ודאות ש"המלחמה הקרה", גרסת 2008 יצאה לדרך ויריות הפתיחה נשמעות בגאורגיה. רוסיה לא תירתע מלהכניס למלחמה בגאורגיה את כל הארסנל הצבאי העומד לרשותה. מתקנים אסטרטגיים יהווה מטרה ראשונית למתקפות הרוסיות. לראיה, נמל פוטי המשמש להעברת נפט למערב הופצץ ואין לדעת מה מצבו. רוסיה תלך עד הסוף כי היא יודעת שהפסד בגאורגיה יגרור אחריו הפסדים נוספים. הרפובליקות הסובייטיות לשעבר ומדינות הגוש הקומוניסטי מייחלות לנפילת רוסיה, אך כל מי שמשלה את עצמו שהניצחון שלהן בפתח, עלול להתאכזב קשות.