ראשית גילוי נאות: משרדי "שריג תקשורת" משמש בימים אלו כדובר מטה הבחירות של ראש עיריית באר שבע, יעקב טרנר, אשר מתמודד לקדנציה שלישית בראש רשימת "ב"ש 1" (רשימת בת של תנועת קדימה).
לפני כעשור, ליתר דיוק ב-28.10.1998, נאלץ גבי ללוש, ראש עיריית דימונה דאז, להתמודד בבחירות נגד סגנו בני ביטון, ששנה קודם לכן ירה את יריית הפתיחה. ללוש לא ראה בהחלטתו של ביטון אקט דמוקרטי, אלא מעשה שהוא יותר גרוע מתקיעת סכין בגב: יריקה בפרצוף של מי שהטיב עמך! ואצל ללוש יריקה בפרצוף היא בחזקת עלבון שאין שני לו.
על מה בדיוק התקומם ללוש, שהיה גם דמוקרט וגם אקרובט בקבלת החלטות? לסיפור התוודעתי בשנת 2000 כשנבחרתי לשמש דובר עיריית דימונה, ומתוקף תפקידי זה עבדתי בצמוד אל ללוש. וזה הסיפור: כאשר נבחר ללוש לראשונה כראש עיריית דימונה, לאחר סיבוב שני מול ראש העיר דאז, אלי הללי המנוח, הוא מינה לתפקיד נהג אלמוני העונה לשם בני ביטון, שבאותם ימים שימש כמפעיל במפעלי ים המלח. רבים מצעירי דימונה, יש להדגיש, רצו לשבת על הכיסא המרופד של ביטון, לא של ללוש, למעט ביטון עצמו, שכעבור זמן לא רב הראה סימנים של מי שמעוניין להנהיג, לא לנהוג.
האמביציות של ביטון לא נעלמו מללוש, וזה האחרון מינה אותו למנהל הבריכה העירונית. אולם גם בבריכה שאף ביטון לשחות כמה שיותר עמוק, אבל העומק של הבריכה לא היה כזה שביטון הסתפק בו, ולכן הוא הפציר בללוש לשדרג אותו - מה שאכן קרה בפועל: ממנהל בריכה הוא זכה למינוי של עוזרו ויד ימינו של ללוש. השיא? לא אצל ביטון, שהדרך אצה לו. כעבור זמן מה הוא שוב "הציק" לללוש שיעריך טוב יותר את כישוריו, וללוש שוב נכנע ומינה אותו הפעם למנהל אגף שפ"ע (שיפור פני העיר).
בתפקידו כמנהל אגף שפ"ע, צבר ביטון כוח פוליטי רב, שאותו הוא תרגם לפתקים ואצבעות מונפות בסניף הליכוד המקומי. עובדה זו לא נעלמה מעיניו של "פטרונו" שהציע לו את המקום השלישי ברשימת הליכוד בבחירות של 1993. ביטון נעתר לפנייה, אבל לא לפני שבדק אפשרות לקבל את מספר 2. מיד לאחר הבחירות מונה ביטון לסגנו של ללוש וקיבל לידיו את תיק שפ"ע, שם, כך מעידים תושבים בדימונה, קצר הצלחה רבה.
שנה לפני הבחירות של 1998, בשעה שביטון עשה בביקור בחו"ל, נדרש ללוש למסמך כלשהו שהיה מצוי באותה עת במגירת שולחנו של ביטון. ללוש ביקש ממזכירתו להביא מסמך זה. המזכירה עשתה כמבוקשו של הבוס וקצת יותר: היא הביאה ממגירתו של ביטון ערימת ניירת שבתוכה היה מסמך ובו הסכם שלפיו מוטי מורל יריץ את ביטון לראשות העיר נגד ללוש בבחירות שתערכנה בסוף השנה. זעמו של ללוש גאה על גדותיו, ומיד עם שובו של ביטון מחו"ל נטל ממנו ללוש את כל סמכויותיו כסגן וכן את תנאי השירות: משרד, מזכירה, פלאפון ומכונית.
הסקרים אז הראו כי בין ללוש לביטון קיים פער גדול לטובת ביטון הצעיר הדומיננטי והדינאמי. אבל לא איש כמו ללוש יתייאש בגלל סקרים. ללוש הפשיל שרוולים, שינס מותניים והורה לפעיליו כהיי לישנא: לזרוק לפח את כל האסטרטגיות והטקטיקות ולהתמקד בדבר אחד בלבד - הצגתו של ביטון כבוגד!. ותתפלאו, אבל זה עבד, ועוד איך שזה עבד: תוך שבועות בודדים התחלפו היוצרות, וביטון הפך ממוביל למפגר בסקרים. וביום ההצבעה התמונה הייתה הרבה יותר ברורה וחדה: ללוש ניצח את ביטון בהפרש ענק.
בוגד, "ראדר" בשפה המרוקאית, הוא ביטוי קשה מאוד לעיקול, בעיקר ביישוב כמו דימונה. בב"ש נשמעים לאחרונה קולות רבים המכנים את סגנו של יעקב טרנר עד לא מכבר, רוביק דנילוביץ', כמי שבגד במיטיבו. טרנר היה זה ששלף את דנילוביץ' מתפקידו כפקיד במועצת הפועלים ומינה אותו לסגן הכי צעיר בארץ, בן 27 בסך הכול. טרנר גם העניק לו את תיק הצעירים, ובקדנציה שלאחר מכן את תיק החינוך והספורט לצד מינויו כמ"מ וכסגנו. טרנר היה זה שהאמין לדנילוביץ' אך לפני שנה, כשזה האחרון הצהיר כי אין בכוונתו להתמודד בבחירות הקרובות לראשות העיר.
והיום? היום טרנר מוצא עצמו מתמודד "ראש בראש" מול בן טיפוחיו, שאותו כינה לא אחת "בני ויורשי בבוא היום". האם ההתנהגות שהפגין דנילוביץ' מול טרנר תזכה אותו בתואר המפוקפק "בוגד"? האם התואר "בוגד" שהודבק לדנילוביץ' ושאותו אני שומע יותר ויותר ככל שנוקף הזמן ומערכת הבחירות מתקרבת יחלחל לכלל הציבור ויקבל ביטוי בקלפי? אינני יודע להשיב על כך. אבל, וזה אבל גדול, בב"ש ישנה אוכלוסיה דיי גדולה, שהתנהגותו של דנילוביץ' כלפי טרנר עשויה להביא אותה להצביע דווקא רגשית, כלומר דווקא לטרנר וזאת עם או בלי שום קשר לשיקולים אחרים.
ימים יגידו.
