בימים אלו מתנהל מאבק עיקש באשר לשידור תשדיר פרסומת במלאת שלוש שנים ליישום תוכנית ההינתקות. מצד אחד נמצא המטה למען העם והארץ ומנגד הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו ורשות השידור. אלו האחרונות טוענות כי השימוש הננקט בתשדיר במינוח "גירוש" לתיאור האקט שבוצע בגוש קטיף אינו עומד בכללים ומהווה נקיטת עמדה פוליטית האסורה.
ייתכן שההכרעה בוויכוח הטרמינולוגי תינתן בסופו של דבר בבג"צ. עד אז כדאי לתת את הדעת לסוגייה הסבוכה. מהו אכן המינוח הנכון לתאר את שקרה בקיץ ההוא. על הכל מוסכם כי מדובר ב"הינתקות", אך מה באשר לגירוש? לפינוי? לעקירה?, ואם תרצו - לנישול? ומה באשר למילה חורבן - האם שמורה היא אך ורק לאותו חורבן היסטורי לפני אלפיים שנה, או שגם בימינו יש חורבנות.
מבלי לקבוע עמדה פוליטית בעניין, אין ספק כי ניתן להטות את המילים באופן שהקורא או השומע יבין את המסר הסמוי אותו אתה רוצה להעביר. אחת הבעיות בשפה העברית היא חוסר האחידות והמשמעות הברורה של המילה הנאמרת והנכתבת. כך למשל המילה "פינוי". האם נכון להשתמש במילה זו כלפי אנשים? הרי גם זבל מפנים. ומה באשר לגירוש? האם המשטרה יכולה לגרש את יושבי שכונת הפחונים או שעליה לפנות אותם?
גם חורבן הוא עניין סובייקטיבי. אדם שמאבד את משפחתו בתאונה, למשל, רואה בכך לא חורבן אלא שואה ממש. מתברר כי את התחושה האישית הסובייקטיבית לא ניתן ליטול. ציבור שלם קורא היום להינתקות גירוש, ציבור אחר קורא לעצמו מחנה השלום, אחרים מכנים את עצמם המחנה הלאומי, וראשי קהילות לא-דתיים מכנים את עצמם רבנים רפורמים.
כאן בדיוק לא אמורות הרשויות המפקחות להכניס את ראשן בין הרים. לטבעיות השיח יש כוח משלה, ברצותו ישתמש יום אחד במינוח אחד לתאר מצב מסוים, וברצותו יהפוך פניו. האם "חבל על הזמן" מתאר דאגה מפני ניצול לא נכון של הזמן הפנוי או תיאור התרשמות מתפעל למדי. על הרשות השנייה ורשות השידור להימנע מלהתערב במקרים אפורים, ולהותיר לעצמן מנדט רק כאשר נעשית חריגה ברורה. אל להן לדקדק בפרטי פרטים של מילה זו או אחרת. מלבד קטנוניות, יש בכך חדירה לתחום האפור שבעידן הפוסט-מודרני אינו קביל עוד. התערבות צריכה להיות במקרים יוצאי דופן בהם אדם או ציבור נפגעים באופן מוצדק מאמירה זו או אחרת.
היד על ההדק צריכה להיות קלה והטבעת צריכה להיות משוחררת. קוראים לזה דמוקרטיה, ובעידן הרב-ערוציות יש לתת מגוון לרוחב הדעות הנשמע. מי שלא מוצא חן בעיניו, ועל טעם וריח לא ניתן להתווכח, יכול לעבור שמאלה או ימינה בסקאלה.
לפעמים דווקא הכפייה בכוח לא רק שלא תמנע הפצת דעות קיצוניות יותר, אלא אף תגרום ל"קונטרה" שרק תעצים שיח אלים ובוטה יותר. טוב תעשה הרשות אם בבואה לבדוק פרסומת תעמוד לא רק אחרי משמעותה הפשוטה אלא גם על ההיסטוריה הפוליטית שמאחוריה. מכבסת מילים מופעלת על-ידי השלטון והצבא להשלטת דעות. חשוב לזכור ולהזכיר כי ביטויים יפים כמו פעימות, סיכול ממוקד, הינתקות ופינוי הם מינוחים מעשה ידי אדם שנועדו להכשיר את ביצועם של מעשים קשים, שהיותם שנויים במחלוקת ברורה מעל כל ספק.