ושוב אנחנו שומעים על יוזמות תיווך. סרקוזי ינסה לתווך, ושוב פעם זה הצרפתים - כמה מתאים להם. אז אני לא אומר שדרושה כרגע התערבות צבאית מצדו של העולם במלחמה עם גאורגיה. אבל מה שאני כן אומר זה: תתעוררו חבר'ה!
בזמן האחרון נדמה שאירופה קצת נרדמה על המשמר. ונראה שגם ארה"ב, אחרי הכישלון או לפחות חוסר ההצלחה המובהקת בעירק, הולכת בעקבותיה. ואין תקופה רעה מזו להירדם בשמירה.
כשרוסיה וסין (שאמנם מתמערבת אך היא עדיין מדינה קומוניסטית - אסור לשכוח זאת!) נותנות איתותים לגבי שאיפותיהן להיות, או לשוב להיות, מעצמות. וכשבראש מדינה איסלאמית במזרח התיכון עומד מנהיג שמשחרר חדשות לבקרים הצהרות שלא היו מביישות את הבולטים שבדיקטטורים המטורפים שההיסטוריה ידעה.
ואהה כן, באיטליה ובגרמניה יש ילודה שלילית. ובצרפת ובבריטניה המצב לא הרבה יותר טוב. ובאירופה כולה ישנה תופעה של הגירה וריבוי טבעי שיוצרים עלייה משמעותית במספר המוסלמים במדינות אירופה. ולא שיש לי משהו נגד אמונתם כשלעצמה חס וחלילה.
והדולר ממשיך להיחלש. והכלכלה האמריקנית לא נותנת סימנים חיוביים. או ככה לפחות אומרים לנו המומחים.
אז לאור האמור לעיל נדמה שעתידו של העולם המערבי לא נראה מבטיח במיוחד (וזה בלשון המעטה). כי העולם המערבי הוא אירופה ואמריקה. ואנחנו, אגב, גם כן חלק ממנו. וכשאירופה ואמריקה נראות בתהליך של נסיגה, אז הערכים שהם מייצגות - הערכים שאנחנו חיים לפיהם - גם הם בנסיגה.
אז נכון שלמעשה, גם הייתה תזוזה בערכים שאירופה ואמריקה מייצגות. אבל למרות שאנחנו מאוד אוהבים להתבכיין על כך שהדמוקרטיה היא לא דמוקרטיה ועוד. החיים של האינדיבידואל בעולם המערבי (ונכון שלא של כולם - אבל לפחות של חלקים נרחבים ביותר של האוכלוסיה) הם כנראה הטובים והנוחים ביותר שההיסטוריה האנושית ידעה.
אז במסגרת הפוסטמודרניזם אנחנו מקבלים את זכותו של המנהיג האחר לדכא את נתיניו. אנחנו מתעלמים מכך שהוא מדכא מיעוטים, מדכא נשים, מדכא את כל מי שמתנגד לשלטונו. והכל בשם ההגנה על הזכות של האחר לחיות לפי ערכים אחרים, ערכים משלו.
אנחנו אפילו מקבלים את זכותו של המיעוט שבתוכנו לחיות על-פי ערכיו שלו. אבל מה אם המיעוט הזה מתחיל להיות מיעוט לא מבוטל? ומה עם המיעוט הזה יהיה יום אחד רוב?
ומה אם המיעוט הזה או האחרים הללו לא מכבדים את זכותנו לחיות לפי הערכים שלנו? מה אם כל מה שהם רוצים לעשות זה להכתיב לנו את אורח החיים שלהם?
אז כרגע אין להם מספיק כוח. אבל הם יושבים ומחכים בסבלנות ליום שבו יהיה להם. הם יודעים שהזמן עובד לטובתם. הם מאמינים (ובצדק) שהעולם המערבי באדישותו, ברופסותו, ביוזמות הדיפלומטיות חסרות התוחלת שלו, יעשה כבר את העבודה בשבילם. כל שעליהם לעשות הוא להמשיך לצבור נשק. לעודד את הריבוי הטבעי. ולשמור בצעירים את הגחלת של השנאה כלפי תרבות המערב.
ואני באמת מקווה שאירופה ואמריקה יתעוררו ובמהרה. כי גם אם אנחנו רוצים ואם גם אם לאו - אנחנו יחד איתם בסירה אחת.
