חינוך יהודי משמעותי היה אמור להוות חלק מתוכנית הלימודים בכלל בתי הספר בישראל. אולם, בקיצוץ אחר קיצוץ הצליחו ממשלות ישראל לרוקן את בית הספר הממלכתי מתכנים יהודיים, מלבד לימודי התנ"ך.
אי הנחת ממצב זה היא בראש ובראשונה נחלתם של הורים רבים שאינם מגדירים את עצמם כדתיים אך המבקשים להעניק לילדיהם את הידע וההכרה של המסורת היהודית לרחבה ולעומקה. הביקוש בא לידי ביטוי בדרישה הגבוהה להכנסת מערכות תל"י לבתי ספר יסודיים, ובביקוש הגדול לתוכניות של מכון הרטמן בחטיבות הביניים ובבתי ספר תיכוניים.
מזה כשנה אני מנהל את המרכז לחינוך במכון שלום הרטמן, מרכז האחראי בין השאר על הכשרת מורים ליהדות בבתי ספר תיכון ממלכתיים, כתיבת תוכניות למודים לבתי ספר אלו, ליווי והדרכה של מורים ליהדות, וגולת הכותרת – פרויקט בארי התומך כספית במימון שעות לימוד ביהדות לכלל תלמידי חטיבת הביניים והתיכון ב 20 בתי ספר ברחבי הארץ. בתי ספר רבים מתדפקים על שערנו ומבקשים להשתלב בפרויקט זה ובינתיים עושים ככל יכולתם לתגבר את הוראת היהדות ולעצב את אוירת בית הספר ברוח יהודית.
חשוב לציין, בתי הספר הללו מפוזרים על פני רחבי הארץ והמגזרים השונים בתוכה, בעיר ובהתישבות העובדת, באזורי יוקרה כמו גם בשכונות מצוקה.
לא רק בעלי ההון
זוהי תקוותי גם לגבי החוק החדש. התחזיות השחורות אותן צופה הרב רוטנברג, על חינוך מפלג לעשירים בלבד, הן מוגזמות. הניסיון שלנו מראה שההתעניינות ביהדות אינה נחלתם של בעלי הון בלבד (ואף לא הון תרבותי). על-פי החוק אין צורך ביוזמה של רוב ההורים אלא רק בהסכמתם. נדמה לי שצפוי תהליך הפוך, ודווקא באזורים בהם ישנה אוכלוסיה מסורתית יותר, שם נראה רצון רב יותר של הורים. הם אינם צריכים ליזום את הרעיון, ובוודאי שאינם נדרשים לגייס כספים לשם כך. המטרה היא להביא כמה שיותר בתי ספר ברחבי הארץ למעמד של מוסד משלב.
אנשי החינוך שהיהדות יקרה ללבם, צריכים לעודד את יישומו של החוק בצורה נאותה ולמנוע זליגה למצב של סגרגציה ויצירת חינוך בעל גוון אליטיסטי. ולוואי שהתהליך המבורך הזה יגרום לכך שרוב בתי הספר יהיו "משלבים", זהו תהליך ארוך אך את תחילתו אנו רואים כבר במו עינינו.
קשה להעריך את אשר יקרה, אולם, אין בטיעון של פגיעה בבתי הספר הממלכתיים דתיים כדי להאפיל על הצורך בתגבור למודי היהדות בבתי ספר ממלכתיים. ישנם הורים רבים המעוניינים בחינוך יהודי אך לא ישלחו את ילדיהם לבית ספר הדורש מתלמידיו קיום מצוות מלא.
נכון, אין בחוק זה מענה לשבר החברתי הקורע אותנו. יהודים חרדים, יהודים חרד"לים, כמו גם מיעוט חילוני מסוים, אינם מעוניינים בגשר שעליו עוברת תנועה דו כיוונית ושעליו מתקיים דיאלוג מפרה. את זה לא ניתן לשנות על-ידי חוק כזה או אחר, לכך דרושים מהלכים תרבותיים וחינוכיים מעמיקים וארוכי טווח. אולם, רוב הציבור היהודי בישראל מבקש ליטול חלק ברצף הקיום היהודי ומבקש לחשוף את ילדיו למגוון העשיר של התכנים היהודיים ואורח החיים היהודי, ובלבד שהדבר לא יכפה עליו ושתהיה לו הבחירה לנהל את חייו וחיי משפחתו לפי רצונו. את הציבור הגדול והשקט הזה בא חוק החינוך המשלב לשרת.
ניטיב לעשות אם נאחד את הכוחות לקידומו ויישומו של החוק ונדאג לכך שהוא אכן יקדם את חזונה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית.