הספורט ממכר, וכמו שיכר, במינון מבוקר הוא טוב לבריאות ובמינון גבוה תרומתו יורדת, מתאפסת, ואף הופכת להיות מזיקה.
אם נתאר את ההשתנות המותנית של התרומה לבריאות הגוף על ציר y כפונקציה של כמות ההתעסקות בספורט על ציר x, אז בהתחלה ככל שיגדל הערך של x יגדל גם הערך של y, עד להגעה לשיא מסוים, שמעבר לו תחול ירידה תלולה והדרדרות תרתי משמע. הירידה תחצה את ציר x כלפי מטה, ותקבל ערכים שליליים.
אותו הדבר אמור לקרות אם נמיר את הפעילות הגופנית הנמדדת לאורך ציר y - בשתיית אלכוהול.
לית מאן דפליג כי בעיקרון, האימון הגופני טוב לבריאות. אומר הרמב"ם בספרו "על הנהגת הבריאות": "ראוי שתקדים ותחפוף הגוף ותמרחהו (קרי: בשמן עיסוי) קודם ההתעמלות. ואחר-כך יתעמל לאט וידריג, עד שיגיע לתכלית ההתעמלות וימשיך כל עת שתמצאו יפה המראה (כלומר: רענן), ומהיר אל התנועה ותמצא חומו שווה וזיעתו נוזלת, ואולם מיד שישתנה דבר מאלה העניינים, יימנע מהתעמלות".
כלומר, כמו ההנאה משיכר ומעוד כמה דברים בחיים, קח את זה בהדרגה, אבל ברגע שההשפעה תהיה שלילית - הפסק. גישה זו היא מנוגדת בתכלית לספורט התחרותי, בו השאיפה היא שונה, המטרה אחרת, והדרך להשגת המטרה מנותקת מצורכי הגוף, לעתים עד כדי סיכון בגרימת נזק בלתי הפיך או מוות.
ואז, לפי הרמב"ם, כאשר תזהה הרעה כלשהי במצב, אם תשכיל להפסיק בעוד מועד ותגבר על הצורך והיצר להמשיך, הועלת לבריאותך, ולא - הנך עובר למדרון ומדרדר בו עד לגרימת נזק לגוף.
ההתמכרות לספורט עלולה לפגוע בעבודתך ובפרנסתך, לחבל בחיי המשפחה שלך, להשבית ממך כל חיוניות ויצירתיות ולרתק אותך למכון הכושר או, להבדיל, ליציע של מגרש הכדורגל או למרקע, שכן יש גם סוג התמכרות נוסף, בו המכור לא מתאמן בעצמו כלל - אלא רק מתבונן באחרים, ביושבו מרותק למרקע שעות וימים, על חשבון כל דבר אחר שעליו לעשות, בהיות הדבר האחר בטל ומבוטל לעומת הספורט.
במקרה זה ההתמכרות לספורט היא פסיבית וגורמת לנזק בגלל בטלת-יתר, להבדיל מההתמכרות האקטיבית הגורמת לנזקי גוף בגלל פעילות גואה.
ההתעמלות הראויה הספורט התחרותי בעיקרו מנותק מהדאגה לבריאות הגוף ובכך הוא מעקר מתוכו את היעד הכי חשוב של האימון הגופני והוא - השמירה על הבריאות וטיפוח אורח חיים בריא ומתאים לנשיאה בעול, אלא אם כן המשמעות היא התחרות עצמה...
בסדרת "היד החזקה", מסביר הרמב"ם כי הפעילות הגופנית טובה לבריאות, והעוסק בה יכול שלא להקפיד כל כך במזונו, כהוכחה עד כמה מועילה ההתעמלות לגוף.
הרמב"ם לא זנח תיאור ההתעמלות הראויה בספרו "על הנהגת הבריאות", זמנה, משכה, סוגה, ההכנות לקראתה והתועלות שבה, ואולם נקודת המוצא שלו הייתה תמיד כי פעילות זו אינה מטרה בפני עצמה אלא רק אמצעי; אמצעי לשמור על תקינות הגוף כדי להצליח בעבודת השם.
הפיכת האמצעי למטרה במקרה זה - משנה את סדרי החיים, ועל אף הפופולריות הגואה של הספורט התחרותי בימינו, עד כדי אומדן כי מיליארדים צופים באולימפיאדה, מדובר בסכנה להתמכרות מזיקה, בין אם ההתמכרות היא סגידה פאסיבית למתמודדים, ובין אם ההתמכרות היא בצורת הפרזה בפעילות אקטיבית.