חי נפשי שעד היום הייתי משוכנע שנילי פריאל נישאה לאהוד ברק מאהבה. כלומר, לא סתם מאהבה: מאהבה שאינה תלויה בדבר.
עכשיו אני שוב לא משוכנע שכשנילי הסתכלה בלבן של העיניים של אהוד, היא ראתה שם רק אהבה.
כי מתגנב הרושם שנילי התבוננה בעיניו האוהבות של ברק וראתה שם גם הזדמנות עסקית. והמון כסף.
נילי מספרת שבמדינה ישנם כשמונה מאות מקבלי החלטות, והיא מכירה את רובם (בטוח שהיא לא מכירה אותי - למרות שגם אני מקבל החלטות - חלקן החלטות קשות - למשל ההחלטה להתחיל מחר בדיאטה).
וכשנילי מכירה מאות רבות של מקבלי החלטת, עולה מיד השאלה מאיזה צד היא מכירה אותם - מהצד של ההון או מהצד של השלטון?
השאלה מיותרת, כי היא מכירה אותם משני הצדדים. ויתרון יחסי כזה לא הולך ברגל.
ועכשיו צריך רק להשתכנע ששר הביטחון אהוד ברק לא מוכר את קשריו בעסקות סיבוביות על החשבוניות של אשתו.
ויתרה מכך, צריך גם להשתכנע שאהוד ברק, מתוקף מרכזיות מעמדו, לא יוצר קשרים חדשים או מהדק אותם - כדי למכור אותם אחר כך דרך נילי תמורת כסף טוב.
תשכחו מאהוד ברק באופוזיציה. נילי לא תיתן.
כי זה עלול להזיק לביזנס.