לשקול כינון מדינה פלשתינית לפני תום 2008

על-פי הדוח, המערכה המדינית הנוכחית מול הפלשתינים – 'תהליך אנאפוליס' – צפויה להסתיים אם יושג הסכם או כשייכנס ממשל חדש לתפקידו בארה"ב, כשתחל מערכת בחירות בישראל או כשתגיע כהונת אבו-מאזן לקיצה. קרי, יש להניח שהמערכה הנוכחית תמוצה בתוך חמישה חודשים עד ינואר 2009 לכל היותר. אם לא יושג הסכם עד אז, צפויים כל הצדדים – ישראל, פת"ח וחמאס, ארה"ב ואף מצרים וירדן – לבצע הערכה מחדש. לכן, השאלה שמכון ראות שואל במסמך זה היא: מהן האפשרויות העומדות בפני ישראל בחמשת החודשים שנותרו עד לתום המערכה הנוכחית? מכון ראות מציין שלוש ברירות:

• מיצוי המאמץ להגיע להסכם קבע עוד ב-2008 – חולשתו העיקרית של הגיון זה היא בהיותו הגיון של הכל-או-כלום עם סיכויים רבים להסתיים במפח נפש בשל המשבר החוקתי והפוליטי בצד הפלשתיני והכניסה למערכת בחירות בישראל. אם אכן סוגיית ירושלים טרם נידונה בפירוט במשא-ומתן, הרי הדברים מקבלים משנה תוקף.

• גלגול הכדור המדיני למערכה הבאה – הקפאת המצב כדי להעביר את המקל המדיני למערכה הבאה. הכלי המרכזי לכך צפוי להיות מסמך שמסכם את התקדמות הצדדים בתהליך אנאפוליס בדומה לרעיונות קלינטון משנת 2000. המערכה הבאה צפויה להתחיל לאחר שייכנסו לתפקידם ממשל חדש בארה"ב וממשלה חדשה בישראל, קרי במרץ 2009.

• שדרוג הרש"פ למעמד של מדינה עד סוף 2008 – זוהי אסטרטגיה שמבוססת על העברה שיטתית של כוחות וסמכויות לרשות הפלשתינית לקראת הכרה בה כמדינה ב-1/1/2009 לכל המאוחר והתנעה מחדש של התהליך המדיני במרץ 2009 על בסיס מציאות מדינית חדשה שבה קיימות שתי מדינות.

"בשבועות האחרונים גוברים האיומים מצד בכירים פלשתינים בגדה לנטוש את עקרון שתי המדינות ולאמץ את פתרון המדינה האחת", אומרים במכון ראות. "שיאה של מגמה זו ניכר בימים האחרונים בקריאתו של אבו-מאזן לשקול לפרק את הרשות הפלשתינית, בקריאתו של מזכיר צוות המו"מ אבו-עלא לדרוש את כינונה של מדינה דו-לאומית ובראיון שנתן סרי נוסייבה להארץ בסוף השבוע האחרון. "ההתנגדות לעקרון שתי המדינות אינה חדשה. אך השחיקה של עקרון זה כמסגרת המדינית המארגנת של התהליך המדיני מול ישראל החלה בקול ענות חלושה בשנת 2001 וצוברת תאוצה רבה בחודשים האחרונים. חשוב לזכור, קריסה של רעיונות כמו עקרון שתי המדינות מבשילה לאורך זמן אך מתרחשת בבת-אחת". על-פי מכון ראות, להיפוך פלשתיני משמעויות מרחיקות לכת עבור ישראל. ראשית, אירוע כזה יביא במוקדם או במאוחר לפירוק הרש"פ ולהעברת נטל האחריות כלפי האוכלוסיה הפלשתינית בגדה לכתפיה של ישראל. שנית, היפוך כזה ישלול את הבסיס למעורבות בינלאומית בגדה בהיעדר הזמנה פלשתינית. בנוסף, החמאס עלול להעיז לפעול יותר בעזה, שכן השתלטות ישראלית על עזה עלולה להיתפס דווקא כנכס. לבסוף, מדינת ישראל צריכה להישמר מפני מציאות שבה כ-40% מתושביה הם פלשתינים.