אהוד ברק סונט בציפורה ליבני והוא צודק בטענותיו. ציפורה מעליבה את אהוד ב' ומכוונת לחסרונותיו והיא כמובן צודקת. שאול מופז יוצא כנגד האולמרט, מיטיבו זה לא מכבר ומציין כשלונותיו והוא צודק, הו כמה שהוא צודק. ברק וציפורה מעלים על נס את כשלונותיו של מופז והפתעה, גם כאן הם צודקים, ממש "חד גדיא" ישראלי.
ובכן מהו שיש לנו כאן? חבורת כישלונרים סידרתיים, כל אחד ואחד מהם, אשר כמובן אינם מוכנים להכיר בכשליהם ומטיחים האשמות ביריביהם. לגבי אלו הפתגם הסיני הידוע מתאים להם ככפפה ליד: "כאשר אתה מצביע על כשלי יריבך שים לב לאן מופנית אגודלך, אליך טיפש". גם הערבים הטובים בפתגמים מתוחכמים אינן טומנים כאן ידם בצלחת: "כאשר הינך מתגורר בבית זכוכית אל תזרוק אבנים על בית שכנך".
ראו גם ראו בעבור מה הם מתנצחים. הם רבים על הזכות לשלוט בנו. הם רבים על הזכות לשבת בכורסת עור הצבי לנושא משרת ראש הממשלה. הם רבים על הזכות (?) להתעורר מוקדם בבוקר לקול טירטורו של הטלפון האדום הוירטואלי.
משרת ראש הממשלה בישראל נחשבת לבין התובעניות והמתישות בעולם, ובכן מהו שקורץ כל כך לאותם מטילי הבוץ הסדרתיים? אנו בני התמותה צופים במחזה משתאים, אך הניצים יודעים היטב לאן הם חותרים. הכיבודים, הכבוד, עטיני השלטון השופעים ללא הגבלה, האפשרות להתחכך בשועי עולם, האפשרות לצבור עושר מעל ומתחת לשולחן, האפשרות ליקרב אל ולקרב את ההון הבינלאומי והמקומי לחשבון הבנק האישי שלהם. אלו, כל אלו מהווים תגמול נאות, לראייתם, העולים על מצוקות ראש ממשלה.
האם אהוד ברק מתאים למשרה הבכירה? בתאוריה אפשר שכן. רק בתאוריה. מקובל לחשוב כי ראש ממשלה שנכווה ברותחי הקדנציה הראשונה במשרת ראש ממשלה, למד ליקחו (על גבינו, אלא מי) ועתה הינו בשל ומשופשף כראוי למשרה בצונני הקדנציה השניה. הנחה זו אינה עובדת בנוגע לברק. התנהלותו מאז מלחמת לבנון, זיגזוגיו באשר למפלגת קדימה, חוסר יכולתו להינתק מעטיני השלטון עד עתה כאשר העכבר, גיבור גדול שכמותו, הוא שואג רק לאחר שהאשמות השחיתות האולמרטית הוציאו עבורו את הערמונים מן האש. כל אלו ואחרים מעמידים בספק עצום ורב את ההנחה כי איש זה למד לקחו מאז הקדנציה הכשלונית הראשונה שלו.
מי יערוב לנו כי הברק לא יצוץ מהאהוד דווקא ברגעים המכריעים בשיבתו רחמנא ליצלן בכורסת עור הצבי? גם החשדות לכאורה בדבר מעורבותו בעסקות גז עזתי מפוקפקות והקרבת אינטרסים ישראלים קיומיים לכאורה על מזבח שלמוני כירות הגז בישראל נותנת רגלים למחשבה כי אנו עלולים להחליף אחד-אולמרט בכפילו הברקי.
סיכויי שרידותה של מפלגת העבודה נעוצים בישיבתה באופוזיציה קדנציה או שתים והתארגנותה מחדש בעיקר מהאספקט הרעיוני. אפשר וזיכרונו הקצר של הציבור הוא שיושיעם ויבוא לעזרם לאחר זמן. פעולותיו של אהוד ב' אינן מדברות בשבחו. קוצר ראותו האסטרטגי אשר נחשף בשיחות השלום הנלעגות בינו לבין ערפאת בקמפ דייויד של שנת 2000, בתוספת הבריחה העלובה מלבנון זמן קצר לאחר מכן, אשר הביאה על ראשינו את האינתיפדה השניה ומלחמת לבנון השניה על אלפי הרוגיהן משני הצדדים - חתמו אות קין על מצחו אשר לא במהרה ימחה, אם בכלל.
האם ציפורה ליבני מתאימה לנו? ובכן הציפורה נהנית מתמיכה עממית רחבה יחסית וזאת עקב תדמית "הישרה" שהודבקה בה על-ידי עיתונאים מטעם אשר החליפו נאמנות מאריק שרון, עבור דרך האולמרט, בנאמנות ליח"צנו, זה האדלר, זה מקרוב מונה יח"צנה של הציפורה, בתקווה כי באמצעותו יקורצף גבה של הליבני מיד עם היבחרה ובא לעיתון (ולעיתונאי) גואל. אנו איננו רואים את הציפורה האמיתית אלא ליבני סכרינית העטופה בשכבות נייר נוצץ יחצ"ני ומכיר ותו לא. ציפורה היא מצג שוא אשר נרקח בבתי המדרש של האדלריסטים ואנו כאנו, בולעים זאת בשקיקה אווילית.
הבה נניח כי ציפורה ישרה (ביחס), וכן מה בכך? הרי ההנחה הבסיסית והראשונה, האכסיומטית חייבת להניח כי יושרו של המועמד הינו מעל לכל ספק; רק מכאן מתחילה מסכת כישוריו והתאמתו לתפקיד. אדם ישר ותו לא אינו יכול לנהל מדינה, אסור לו לנהל מדינה.
האם ציפורה מבינה ביחסי חוץ? כשלונה המהדהד בתפקיד חוצנו העכשווי הינו התשובה. האם ציפורה מבינה בכלכלה? מדוע שתבין, על סמך מה? תמיכת ברוני המשק (האוליגרכים תוצרת ישראל) מעידה כמאה עדים כי הינם מניחים יתרונות משמעותיים עבורם במינוי טירון כלכלי, וכזוהי היא, למשרה הרמה. האם ציפורה מבינה בביטחון? לא מניה ולא מקצתה, כלום, נדה, מפיש. האם למדה ביטחון לאומי באותו מלון פריסאי מוסדי? מופרך אף לשער זאת. ומכאן, האם התבלעה עלינו דעתנו? הנניח לטירון (בסדר, טירונית) חסר כישורים ניהוליים ושלטוניים אלמנטרים אשר נכשל או למצער לא קידם כל נושא שעסק בו בתריסר השנים שחלפו, לנווט ספינת ישראל במים הרוגשים והופכים גבה גלי? לא, קשה להאמין, דעתנו עדין לא נתבלעה עד כדי כך.
בניגוד לאהוד ב' הפעיל-לא-יעיל, הייתה ציפורה לא פעילה ולא יעילה. ציפורה התחבאה בפינתה ושיחקה בבובותיה בעודה מקווה כי רוחות הפוליטיקה הסוערות לא תגענה עדיה ובעודה משחקת את הנחמדה והלא מזיקה בסיפור זה של שלגיה והזאבים.
ומה באשר לשאול מופז? משלשת המועמדים נראה הוא לכאורה המתאים ביותר אך זו רק אשליה. תקופת שרותו של מופז כרמטכ"ל הצבא נראתה שלווה יחסית, ללא זעזועים מיותרים. עד אשר הגיעה מלחמת לבנון השניה והעטתה קלון על תפקודו כרמטכ"ל בכך שלא טרח כלל להכין את הצבא למלחמה. לזכותו יעמוד אומנם יעוצו לאולמרט באשר לניהול נכון של המלחמה בלבנון, אך תמיכתו בסיומו של יום בתוכנית הנפל הממשלתית למלחמה, מאזנת זאת לכף חובתו.
תפקודו של מופז כשר התחבורה אומנם אינו כישלון קולוסלי (ככישלונה של ציפורה במשרד החוץ) אך ניתן לתייגו כאנמי, משהו המזכיר תפקודו כרמטכ"ל, גם הוא אנמי. באזורנו תפקוד אנמי (מוגדר במקומותינו כ-"בסדר") אינו מספק את הסחורה. נחוץ לנו ראש ממשלה אשר כפי שהינו מנהיג לעם כך הוא מכיר בעובדה כי שמירת הסטטוס קוו היא פרושו של דבר נסיגה ביכולותינו הקיומיות. אנו נלחמים באויבים מתוחכמים, מוכשרים, ואכזרים ברמות אשר תרבותנו המערבית לא מסוגלת לשערן. רק מנהיג יוזם ומקדם, הרחום לבני עמו ואכזר לאויבינו, האחד אשר יוגדר על-ידי אויבינו ככלב שוטה ומשוגע, יוכל לנווט הספינה. לא, שאול מופז לא קורץ מהחומר המתאים.
בל נתהה אם נשמע תמיהות לגביו בנוסך מבודח משהו: "שאול מי?" כה מעט השאיר שאול את חותמו על ביטחון ומדיניות ישראל בעשור האחרון. מאידך, שאול הוא יקיר מנופי ומנופאי הרציפים באשדוד וחיפה וגם זה משהו.
כאשר המועמדים ניצים ביניהם ומנשנשים האחד את השני על כרעיהם, הרי זה היושב בשקט בצד ומתענג על משבתם של הניצים, הוא יהיה המנצח בסיומה של מלחמה פוליטית זו. יותר ויותר מבני העם הזה מפנימים כי ברירת המחדל הטובה ביותר לעת הזו הוא מר בנימין נתניהו ומפלגתו "הליכוד". ללא ספק חוללה הישיבה באופוזיציה נפלאות עבור הליכוד. מה שנראה היה ככישלון מוחץ למפלגת "הליכוד" בבחירות 2006 - נראה כיום כנוסחה המנצחת. ללא ספק נפנפה מפלגת הליכוד בדגל השחיתות חסרת הבושה; אכן כזו הייתה המפלגה, אך לפני מספר שנים מעטות. מזלה (אשר נתפס בראשיתו כחוסר מזל) שהגרעין המושחת ביותר במפלגה זו ערק למפלגת קדימה. לפתע כל רודפי השלמונים, טובות ההנאה, חולבי עטיני שלטון, חופסי ('ח') המשרות המתגמלות, נעלמו באחת ממסדרונות המפלגה. את אשר העניקה לחיוב העריקה המסיבית לקדימה, השלים בנימין נתניהו בפירוק מרכז הליכוד הידוע לשימצה והעברת סמכויותיו לציבור תומכי הליכוד ברחבי הארץ. שקט מבורך וניקיון אורוות יחסי השתרר באחת על מפלגה זו.
גם פרישתה של מפלגת "ישראל ביתנו" ממושבה אצל השלטון המתגמל ומעברה לאופוזיציה חייב לאותת לבוחרים כי הרקב, למצער, אינו פושה במפלגה זו. היא ראויה לאמוננו ולהערכתנו בנושא זה; אף היא, בדומה לליכוד, עברה את פעולת החיטוי של הישיבה באופוזיציה. חייבים אנו לתגמל דרך הקלפי את 'מפלגות הליכוד' ו'ישראל ביתנו' על התנהלותן השלטונית הנאותה למען יראו מושחתי קדימה והעבודה וש"ס ויפנימו יתרונות ההתנהלות התקינה.
את בנימין נתניהו (ביבי) אין צורך להציג. כל אדם נאור שעיניו בראשו והינו ישר עם עצמו ועימנו, אוביקטיבי ופרגמטי, אשר טובת ישראל עדיפה בעיניו על רצונותיו ומאווייו האגואיסטים, המסוגל לראות המציאות הנכוחה - חייב להודות כי הינו משכמו ומעלה לכל המועמדים האחרים ואכן יש סיבה מוצקה מדוע כה חוששים אלו מפניו. כושרו בניתוח אסטרטגי ידוע ומוערך. כושרו והידע הכלכלי שבידיו הציל את מדינת ישראל אך לפני שלוש שנים משואה כלכלית איומה, אשר הייתה סודקת אנושות את קיום ישראל עם תוצאות שהדעת אינה אמורה לתארן. כושרו ונחישותו להעביר משנתו ולהציל בכך את העם משבר כלכלי בעומק בל ישוער הוכחה בשנים 2003-2005. כושרו ביזום ויצירת יחסים בינלאומיים עבור ישראל הינו ברמות ששאר המועמדים יכולים אך לחלום להשיגם. נאמנותו לעם ישראל וארץ ישראל אינה מוטלת כלל בספק.
האם נתניהו ראש הממשלה האולטימטיבי? כמובן שלא. האיש נהנתן ונראה כי יהיה עליו לשים את הנאות השלטון במושב האחורי במידה וייבחר ולא - יבולע לו פוליטית. נכון, האיש גם מזיע בחום הישראלי (מי שלא מזיע שיקום), נו אז מה? שיזיע לו ובלבד שינהל עניינינו כשורה. כישוריו וניסיונו נותנים בידו את האפשרות העדיפה והברורה להצליח. ואכן, הצלחתו, הצלחתנו.
סיכום דברינו עד כה מובילנו למסקנה ברורה: כל המפלגות על אנשיהן אשר היו מעורבות בקואליציה המושחתת האולמרטית, חייבות בישיבה עמוקה ולזמן רב "במוסד לגמילה משחיתות", היא האופוזיציה (ושמישהו ידאג לזרוק המפתחות לימה של עזה). ביחוד נושמים היינו לרווחה ובהקלה באם מפלגת קדימה הייתה מתפרקת בכורח הנסיבות ונעלמת לתמיד מחיינו. הבה ונתפלל לכך. מכאן שישראל חייבת ללכת לבחירות כלליות. העם - ולא חופן אינטרסנטים מבוחרי קדימה - הוא הריבון האולטימטיבי, וכך חייב הוא לשאת דברו דרך פתק ההצבעה בקלפי.
נסיונותיהם של עיתונים ועיתונאים סרוחים מסוימים בעלי אג'נדה מאד חד-צדדית, מינורית ונלעגת לקעקע את הדמוקרטיה הישראלית בסיסמה "רק לא ביבי" ביודעם ידוע היטב כי נישמת אפה של הדמוקרטיה הוא בחילופי שילטון אמיתיים ולא קוסמטיים כדוגמת ניסיונות קדימה לשמר שילטונה, חייבים לאחד - כמשקל נגד - את העם בישראל מאחורי בנימין נתניהו, ולו אך מהטעם הפשוט של העצמתה וקימומה מחדש של הדמוקרטיה הישראלית אשר נרמסה עד עפר בידי החוליגנים הפוליטים הנוכחיים ממפלגות קדימה והעבודה.
האם זהו סיומו של סיפורנו? לא ולא, זוהי רק ההתחלה. המשטר הדמוקרטי "מחייב" חילופי שילטון. מפלגה או מנגנון מפלגתי הנמצאים בשלטון העולה על שתי קדנציות מלאות ועוקבות יהפכו, בסבירות גבוהה ביותר, למושחתים בכורח נסיבות מנעמי השלטון ומכאן כי יש להחליפם. וכך יש להחליף שוב את שלטון הליכוד המוצע כאן בתוך שתי קדנציות, בשלטון אחר - רענן, מיומן ונקי דרך.
חוסר הנחת הציבורי משלטונו המושחת של האולמרט על ישראל הביא להתארגנויות רבות מצד המפה הפוליטית הימנית, המבקשות להוות תחליף לשלטון האולמרטי אשר נדמה היה בזמנו כי אינו יזיז. מפלגות כגון מפלגת "התקווה" הנותנות תקווה בלב לעתיד טוב יותר עם חלוף הזמן, הינה דוגמא טובה להתארגנות ראויה החייבת בישיבה בכנסת ועל הבוחרים לתמוך בה, במקביל למפלגת הליכוד אשר תהווה הציר המרכזי לקואליציה החדשה. גם מפלגות רעננות מן השמאל הישראלי (ארוע נדיר במגזר זה) חייבות לקום ולהפרות את השיח הדמוקרטי הישראלי.
אותן התארגנויות פוליטיות חדשות כגון מפלגת "התקווה" יהוו את האוצר האנושי הבא בעבור השלטון בישראל, עם הגיע זמנה של מפלגת הליכוד ונתניהו בראשם לפנות מקומם. אי אז יפתח הנתיב לראשות השלטון בעבור מפלגות "התקווה" ודומיהן שהפכו עם הזמן, עת שרתו את הציבור למצער משך שתי קדנציות במקביל לשלטון הליכוד, למנוסות ומיומנות בחומו של המטבח הפוליטי ואף העלו אנשים טובים ומנוסים להנהגתן כתוצאה.
התסריט הנזכר לעיל מבטיח יציבות שילטונית ועלית קאדרים של פוליטיקאים מזן אחר לשלטון בישראל. זוהי מטרתנו, הלא כן? מאידך, מפלגות קדימה והעבודה מנסות לטרפד כל תיקון בהתנהלות שלטונן המושחתת. ברצונן כי נקבל שוב מאותו הדבר האולמרטי אך בשינוי אדרת. האם נניח להם בכך? האם נניח להם להרוס עתידנו ועתיד בנינו ונכדינו?