ההתגרות החמורה ביותר בישראל בימים האחרונים צצה מבפנים. פרופ' ג'ף הלפר, איש אוניברסיטת באר-שבע, מתגרה בישראל מעל סיפון ספינה שעליה הגיע לחוף עזה מקפריסין כדי להזדהות עם משטר הטרור החמאסי. השייח ראאד סאלח מאום-אל-פאחם נושא בעירו עוד נאום שיטנה מתלהם בסגנון נסראללה נגד ישראל ונגד "הכיבוש בירושלים".
שניהם, יפה-הנפש היהודי והאיסלאמיסט הקיצוני, מרשים לעצמם לפעול ולהסית נגד מדינתם, תופעה הגובלת בבגידה, שבשום מדינה נורמלית לא הייתה עוברת בשתיקה. הפרופסור יחזור ממסעי השיט שלו אל דוכן המרצים באוניברסיטה בבאר-שבע, כאילו כלום. האוניברסיטה תמשיך להעסיקו, הסטודנטים ימשיכו לשמוע את שקריו. כך גם השייח מהפלג הצפוני יוסיף לכנס עצרות הסתה המוניות, לנאום ולדבר כאילו הוא ניצב בככר העיר טהרן.
דברי ההסתה של שני האישים הללו, כמו גם של "יהודים טובים" ו"מאמינים באללה" אחרים, עשויים לצבור תאוצה, להגביר את תעוזת אנשי הטרור באלימותם נגד מדינת ישראל.
כל עוד המדינה אינה נוקטת באמצעים המתבקשים נגד שניים אלה, כדי שהטיפול בהם יהיה למשל ולשנינה לכל המסיתים ומפיצי השקרים, אל לה לצפות - לא לשקט בקרב האוכלוסיה הערבית בישראל ולא להפסקת הטרור מרצועת עזה.
זרועות הביטחון דווקא נקטו פעולה אמיצה בימים אלה. השב"כ העיז ונכנס לקן הצרעות ששמו אום-אל-פאחם. בעקבות מידע על התארגנות פרו-חמאסית, הם פרצו למבנה מסוים ולקחו את תכולתו החשודה. לעומת זאת, בנושא הספינות לעזה נקטה הממשלה איפוק, אך אותו פרופסור עז מצח מאוניברסיטת הנגב כבר מבטיח קבל עם ועדה, שזוהי רק התחלה. לא נתפלא אם עוד מעט יתבטא בנוסח: "לחיי הספינות שבדרך"...
ואנו שואלים: אם לא הממשלה, היכן הסטודנטים שיפגינו נגדו? אם לא רשויות האוניברסיטה, מדוע הסטודנטים עצמם אינם מנפנפים את המסית השקרן מן הקמפוס?
ההתגרות תימשך האיפוק הממשלתי נגד פעילי השמאל עם אותו שונא-ישראל והלפר שמו, אולי היה במקומו באותו יום, אבל להימשך הוא לא יוכל. ההתגרות בים תגבר, במטרה להציג בכל מחיר את "פשעי" ישראל. זוהי אותה התגרות שמופעלת נגד גדר ההפרדה בנעלין, ואולי בקרוב תבוא התגרות דומה מן האוויר.
מה שחמור יותר מה"שב ואל תעשה" הממשלתי הזה - זהו אלם ההסברה הישראלית בכל הנוגע ל"מצור" על עזה.
התנגדנו כמובן בחריפות לנסיגה החד-צדדית. כיום הרוב המכריע בעם מבין איזו שגיאה פטאלית עשה ראש הממשלה שרון ואיזו "מורשת" אנטי-לאומית השאיר אחריו איש זה בהינתקות האומללה והקשה מגוש קטיף, שכפה על מדינתו.
ובכל זאת, אם כבר שילמנו את המחיר הכבד על סיכלות מנהיגינו, ושרון בראשם, מדוע איננו מצליחים לפחות בחזית ההסברה, להסביר לעולם, כי במקום שקט, רגיעה ושיתוף פעולה חיובי עם ישראל, נהפכה הרצועה לשטח שהטרור המסוכן ביותר שליט בו, גם כלפי ישראל וגם כלפי האוכלוסיה המקומית עצמה?
מדוע איננו מציגים את שלטון הזוועות שחולש על מיליון וחצי ערבים רעבים, מותשים, על מעשי הטרור הבלתי נפסקים, על ההתארגנות האינטנסיבית וההצטיידות הרבה בנשק ובכסף, לקראת חידוש פעולות הטרור? מדוע העולם שותק מול טרור שכל כולו נועד לרצוח נשים זקנים וטף ללא הבחנה? כלום זה רק משום שהקרבנות הם יהודים?
דלות ההסברה הישראלית ומחדליה, היעדר הכשרון וההבנה במצב שבו עיקר המאבק מתנהל בשדה התודעה והתקשורת, מחדלי התגובות הרופסות של כל מיני "מומחים" מגויסים ליחסי ציבור ולתקשורת, שאינם מבינים איך באמת עושים הסברה נגדית נכונה, לאומית, צודקת, לא מתנצלת, כנגד שקרים המוטחים בנו - אלה יוצרים את הקרקע הפוריה לצמיחת עשבים שוטים, מסוכנים, בדמותם של הלפר וסאלח.
היעלה על הדעת שמדינת ישראל, שעשתה צעד כה מכאיב מבחינתה, בנסיגה החד-צדדית מעזה, בעקירת אלפי יהודים מבתיהם ומיישוביהם - תמצא עצמה מותקפת וביתר שאת, גם טילית וגם תעמולתית, ולא תשיב בשתי חזיתות אלה מלחמה שערה? מה קרה לעם היושב בציון ולממשלתו שהיא כה רופסת?
עד מתי יימשך מחדל זה, שמביא להתרופפות ביכולת העמידה שלנו מול המאבקים הקשים באמת, שמולם נתייצב בעתיד הלא-רחוק?