מעתה פוליטיקאים יזהרו משחיתות. הציבור לא יבחר בתאבי בצע ונהנתנות אלא באלה שיקדישו עצמם לענייני המדינה. מערכת המשפט תהיה מאוזנת יותר והמשפט יתנהל בבית המשפט. דרושה חסינות לתקופת כהונה ונדרשת החזרת הלכידות החברתית והאכפתיות לזולת. הפקת לקחים מתקופת אולמרט תאפשר התמודדות מוצלחת באתגרים. לכן יש פתח לתקווה ולאופטימיות ערב השנה החדשה.
לאחר האירועים הבולטים של השנים האחרונות - חקירות ראש הממשלה, הנשיא ושרים, מלחמת לבנון השנייה, ועדות החקירה, העימותים במערכת המשפטית - בכל זאת יש מקום ואפשרות לאופטימיות. הכיצד? התפטרותו של ראש הממשלה אולמרט היא הזדמנות לשינויים יסודיים בממשל ובחברה. אין ספק כי פוליטיקאים, ודאי החדשים, יזהרו יותר משחיתות.
היום פוליטיקאי צריך להיות זהיר גם בתחילת דרכו. אולמרט התפטר על-רקע מעשים שהיו לפני יותר מעשור שנים. פוליטיקאים ובעלי שררה יזהרו מאוד מהטרדות מיניות ומשוחד. כך שעם כל הכאב שעברנו ועוברים כאזרחים, לנוכח העבירות, משהו חיובי יכול לזכך את החברה שלנו.
גם אם שר המשפטים פרופסור פרידמן לא ימשיך בתפקידו, הוא כבר תרם את תרומתו לאיזון הנדרש במערכת המשפט,ובין הרשויות - המחוקקת, המבצעת והשופטת. מעתה ברור למערכת המשפט כי היא צריכה לשפוט, לתת לממשל למשול. ההתערבות היתירה לא הועילה והובילה לשיתוק מערכות, לאובדן זמן או למחיר מיותר. לצערנו קביעת נורמות מחמירות, שאינן חדות, לא הפחיתה את רמת השחיתות. במציאות השחיתות גברה. לא בכדי קבעו חז"ל ש"לא חרבה ירושלים אלא על שנהגו לפי הדין ולא לפנים משורת הדין".
לקח שלישי שהופק הוא שאין לחקור ולתבוע בתקופת כהונה של ראשי השלטון. כל המאמץ החקירתי והתקשורתי המבורך צריך להיות לפני המינוי לתפקיד. לא יתכן שלמחרת המינוי יתחילו לחפש אחר העבירות. אחרי המינוי דרושה חסינות בתביעה עד תום תקופת המינוי, כשלוש-ארבע שנים. כי מדינת ישראל זקוקה למנהיגים שיקדישו מלוא מרצם וזמנם לענייני המדינה.
תופעה חיובית נוספת היא שפוליטיקאים כבר מבינים שהאזרחים סולדים ממנהיגים נהנתנים ותאבי בצע. העם רוצה במנהיגים כבן-גוריון ובגין ז"ל, שלא באו לעשות לביתם אלא למדינתם. הציבור למד שלא ניתן לנהל את המדינה באמצעות ועדות חקירה. התקשורת תלמד שאין לנהל את המשפט באמצעי התקשורת.
בתקופתו של אולמרט למדנו את מגבלות הכוח, למדנו שבביטחון צריך להבין ושאם לא עומדים על המשמר, צה"ל, עם מלוא עוצמתו, אינו יכול למלא את המשימות. יהירות אסורה והצבא נדרש ליסודיות, לרצינות, לנחישות ולדבקות במשימה. בתקופתו של אולמרט הבנו ולמדנו שאם נמשיך כאזרחים להיות חסרי אכפתיות, באופן בוטה, אחד כלפי השני, לא נוכל להתקיים כמדינה. אם לא אכפת לי מאחי בחיפה, בשדרות, בפריפריה, מהעולים החדשים, לא תהיה לכידות חברתית ולא תהיה מוטיבציה לשרת בצבא ולהילחם. אם לא יתלוו לערך הכסף ערכים אנושיים כלליים ויהודיים - "חבל על הזמן" כלשון העגה. אכפתיות צריכה להיות גם לשונה ממני, למי שאיני מסכים עמו ולמי שאינו מהסקטור או מהמיליה שלי.
אם נפיק הלקחים הנ"ל נוכל להתמודד עם האתגרים הלאומיים, מול הסורים, החיזבאללה והחמאס. גם מול האיום האירני נוכל להתמודד בתבונה. גם אם ישיגו את הנשק הגרעיני אין זה סוף העולם, כי ניתן ליצור מאזן אימה והרתעה כפי שקיים בעולם. מובן כי הדיון בנושא רגיש ומורכב זה אינו יכול להתקיים בפומבי.
לסיכום, עם הפקת לקחים נכונה אנו יכולים לחיות במדינה יפה וחזקה, שצעירייה לא ירצו להגר ממנה, ונוכל להתמודד בהצלחה באתגרים העומדים לפנינו, לפני ילדינו ונכדינו. הדבר בידינו.
