חבל שאסור לעובדי מדינה לקבל מתנות, ודאי לא ממי שעומדים איתם בקשרים. כי אילו זה היה מותר, היו הבנקים צריכים לשלוח זר פרחים גדול (לכל הפחות) למפקח עליהם, רוני חזקיהו. ראו כיצד חזקיהו הצליח לפגוע בלקוחות ולהגדיל את רווחי הבנקים. השבוע קיבלתי את דף החשבון החודשי מהבנק שלי. בשקיפות רבה, מבית מדרשו של חזקיהו, נאמר שם כמה בדיוק שילמתי בחודש יולי כעמלות: 86.96 שקלים. הכל מפורט עד לרמת האגורה האחרונה. יש רק בעיה קטנה אחת: בחודש יוני, כאשר התשלום היה קבוע בהתאם למסלול שבחרתי, שילמתי 39 שקלים.
כן, הרפורמה המהוללת של מר חזקיהו עלתה לי 47.96 שקלים בחודש הראשון להפעלתה. אם זה יימשך כך, הנזק האישי שלי יהיה 575.52 שקלים לשנה. אני רואה את עצמי כלקוח פרטי ממוצע - חשבון משכורת, פעולות רגילות שעיקרן משיכות מזומנים, תשלומים בצ'קים והוראות קבע. בישראל יש יותר מ-2 מיליון משקי בית וניתן לשער שלכל אחד מהם יש חשבון עו"ש. לפיכך, אם אני לקוח מייצג - הרווח של כל הבנקים כתוצאה מהרפורמה של חזקיהו יהיה כ-1.2 מיליארד שקל בשנה.
תאמרו: חסוך והתייעל. אמירה נכונה אבל קשה לביצוע. למשל: הפקדת צ'ק בתא ההפקדה נחשבת כפעולה מול פקיד ומחויבת ב-6.80 שקלים. אבל הרי אין לי דרך אחרת; אי אפשר להפקיד צ'ק באינטרנט. העברה לחשבון אחר גם היא נחשבת כפעולה מול פקיד, למרות שמדובר בהעברה קבועה הנעשית כמובן בהוראת מחשב; הרי אף פקיד לא קם, לוקח את הכסף מהקופה ומעביר אותו לחשבון המוטב. משיכת מזומנים במכשיר בנק אוטומטי אומנם עולה רק 1.76 שקל, אבל גם כאן הבנק מרוויח היטב. ראשית, העמלה אינה קשורה בצורה כלשהי לסכום שנמשך; זו אותה עמלה ל-50 שקל או ל-3,000 שקל. שנית, נניח שהלקוח ירצה לחסוך ולמשוך בתחילת החודש סכום גדול בבת אחת. אם הוא במשיכת יתר, כמו רוב הישראלים רוב הזמן, הוא אולי יחסוך עמלות אבל ישלם יותר ריבית על האוברדרפט.
עוד עמלה: 1.76 שקל לכל כרטיס אשראי שברשותי. למה? ככה. וזה בנוסף לתשלום החודשי הקבוע לכל כרטיס, גם הוא מבית מדרשו של הרפורמטור חזקיהו. עד שהמפקח התערב, ניתן היה לקבל פטור מלא מדמי חבר בחברות האשראי, אם הגעתם להיקף פעילויות מסוים; עכשיו - כולם משלמים.
ומה עם הוראות הקבע? כל הוראה כזו מחויבת גם היא ב-1.76 שקל, למרות שאינה כרוכה בעבודה כלשהי של הבנק. למעשה, מה שיש לנו כאן זו חזרה של עמלת השורה הידועה לשמצה, באמצעותה גבו הבנקים מאות מיליונים בלי לעשות דבר וחצי דבר. והפעם זה לא רק באישורו של בנק ישראל, אלא בעידודו.
כאשר התפרסם מדד יולי והסתבר שעמלות הבנקים התייקרו ב-16%, מיהרו חזקיהו ואנשיו לתקוף את הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה וטענו שהעמלות דווקא הוזלו. המקרה הפרטי שלי מלמד, שאם כבר יש מקום לתהייה - זה על השאלה כיצד 123% אחוזי ההתייקרות אצלי הפכו ל-16% בלבד במדד.
בקיצור: זה מה שקורה כאשר הרגולטור מנסה להתערב ולסייע ללקוחות, וזה מה שקורה כאשר רפורמות כרוכות במו"מ עם מי שאמורים לשלם את מחירן.
חוצפה סלולרית עוד הערה צרכנית. יצא לי השבוע גם לבדוק את פרטי חשבון הטלפון הסלולרי שלי וגיליתי עובדה מטרידה ואולי אפילו מדהימה. מסתבר, שאני משלם 5-6 שקלים לכל הודעת פרסומת שאני מקבל ב-SMS. ברגע שפתחתי אותה - חויבתי. והרי אין לי דרך לדעת ממי ההודעה, ולכן אני חייב לפתוח ולראות. חוצפה, נכון?
תחושתי היא, שהחוצפה עוד יותר גדולה, כי נראה שהחיוב הזה הוא גם על הודעות פרסומיות של סלקום עצמה. אם זה נכון, הרי שסלקום מנצלת את הגישה החופשית שלה לטלפון הסלולרי שלי, מכריחה אותי לראות פרסומות שלה - ועוד גובה ממני תשלום על כך.
הייתי אומר שהרגולטור חייב להתערב, אבל לנוכח מה שקרה בעמלות הבנקים, אולי המצב הנוכחי הוא עוד הרע במיעוטו.
