כלכלת גאורגיה עברה מהפך לאחר "מהפכת הוורדים" בשנת 2003, שבה זרקו הגאורגים את הממשלה הפרו-רוסית המושחתת דאז ובחרו במנהיג צעיר, פרו-רפורמי ופרו-מערבי מיכאיל סאקאשווילי (Mikheil Saakashvili). לפני "המהפכה" עמדה המדינה על סף קריסה: רמת השחיתות הייתה בין הגבוהות במדינות אירופה המתפתחות, מחצית מהאוכלוסיה נמצאה מתחת לקו העוני וזכויות האדם לא נשמרו. הממשלה החדשה יישמה רפורמות מבניות חשובות ופתחה במלחמה קשה נגד השחיתות שבמהלכה פוטרו אלפי פקידי ממשלה. יחס המערב כלפי גאורגיה השתפר פלאים ותורמים ומשקיעים החלו להגיע.
ההשקעות הישירות הזרות בגאורגיה עלו פי חמישה ב-2007 לעומת 2003, וגם הגופים הבינלאומיים כגון קרן המטבע והבנק העולמי הזרימו סיוע פיננסי. בשנת 2007, הייתה גאורגיה בין היעדים האטרקטיביים ביותר בעולם להשקעות זרות במונחי השקעה כאחוז מהתמ"ג: ההשקעות הישירות הזרות נטו הגיעו ל-20% מהכלכלה. המשקיעים העיקריים בגאורגיה היו צ'כיה, הולנד, טורקיה, קזחסטאן, אנגליה, ארה"ב, דנמרק ורוסיה. מרבית ההשקעות הופנו למגזרי התובלה והתקשורת, התעשיה, האנרגיה, הבנייה והבנקאות.
שיעור הצמיחה הכלכלית עמד על 9.4% בשנת 2006 ועל 12.4% בשנת 2007, הודות להשקעות זרות והוצאות הממשלה, בעיקר על תשתיות ושכר. הצמיחה הגבוהה נרשמה על אף שב-2006 רוסיה דה-פקטו הטילה חרם כלכלי על גאורגיה בשל התדרדרות היחסים בין שתי המדינות. גאורגיה עדיין תלויה מאוד במקורות אנרגיה חיצוניים, אך בשנים האחרונות חלה התקדמות מרשימה בנושא זה, בראש ובראשונה על-ידי הבטחה לאספקה שוטפת של גז מאזרבייג'אן. בנוסף, לגאורגיה פוטנציאל גדול של הפקת חשמל מזרם המים, ולאחרונה היא שיפצה מספר תחנות הידרואלקטריות קיימות.
למרות הרצון והנחישות, חמש שנים אינן תקופה מספקת בכדי לפתור את כל הבעיות הכלכליות. סעיפי הייצוא העיקריים של גאורגיה כוללים יין, פירות ומים מינראליים, וסעיפי הייבוא - אנרגיה, דשנים ומכונות. כתוצאה מכך, ניצבת המדינה מול בעיה של גירעון מסחרי מתרחב. בשנים האחרונות נהנתה גאורגיה משיעורי אינפלציה נמוכים יחסית, אך הקפיצה האחרונה במחירי האנרגיה והמזון גרמה להאצת העלייה במחירים ודחפה את שיעור האינפלציה ב-2007 ל-11%, אם כי הבנק המרכזי הצליח להורידה על-ידי העלאת שיעורי הריבית. האינפלציה, שבמונחי שנה הגיעה במאי ל-15%, ירדה באוגוסט ל-9.8% (אולם עדיין מעל היעד של הבנק המרכזי העומד על 8%).
אמון המשקיעים בגאורגיה התבטא גם בבניית צינור BTC, המעביר נפט מאזרבייג'אן לטורקיה דרך שטחה של גאורגיה. בניית הצינור עלתה למשקיעים, ביניהם BP ואחרים, כ-4 מיליארד דולר. צינור זה פועל מ-2006 ומסוגל כיום להעביר כמיליון חביות נפט ליום, כאשר גאורגיה נהנית מעמלות העברה ומהטבות נוספות. בנוסף, במסלול דומה, נבנה גם צינור גז טבעי BTE, שמאז השנה שחלפה מעביר גז מים הכספי לטורקיה. בניית שני הצינורות וכן פרויקט חיבור מערכות הרכבות של טורקיה, גאורגיה ואזרבייג'אן, הינם חלקים מהאסטרטגיה של רשויות גאורגיה. מטרתם היא להפיק את המיטב מהמיקום האסטרטגי של המדינה בין אירופה לאסיה ולהפוך אותה למוקד בינלאומי חשוב במעבר סחורות, אנרגיה ומוצרים אחרים. עד פרוץ הקונפליקט הנוכחי בין רוסיה לגאורגיה נראתה אסטרטגיה זו כמוצלחת ביותר.
הבורסה של גאורגיה Georgian Stock Exchange) GSE) קיימת מ-1999. נכון לאפריל 2008, נסחרו ב-GSE 162 חברות עם שווי שוק הכולל של 1.4 מיליארד דולר ומסחר יומי ממוצע בהיקף של 0.5 מיליון דולר. אולם, רוב המסחר מתבצע סביב ארבע "מניות כחולות" של הבנק הגדול במדינה Bank of Georgia, חברת ברוקרים והשקעות Galt & Taggart Capital, חברת תקשורת UTC ובנק גדול נוסף People’s Bank of Georgia. בשנת 2007, 95% מהמסחר התבצע במניות של 10 החברות הגדולות ביותר בגאורגיה. לבורסת GSE עדיין אין מדד העוקב אחר ביצועי המניות, וגם מכשירי השקעה כגון קרנות ותעודות סל עדיין לא קיימים מחוץ לגאורגיה. וגם אם היו, המצב הביטחוני הנוכחי במדינה לא מעודד השקעה - למרות הפוטנציאל הכלכלי הגדול והבלתי ממומש של המדינה.
ההשלכות הכלכליות של הסכסוך מורגשות כבר היום, הרבה לפני ההשלכות הפוליטיות והמדיניות. סוכנויות הדירוג הבינלאומיות Standard & Poor's ו-Fitch הודיעו כי הן הורידו את דירוג החוב החיצוני לטווח ארוך של גאורגיה בדרגה אחת (ל-"B" ול-"B פלוס", בהתאמה) בשל ההתדרדרות בסיכון המדיני. מעכשיו והלאה האשראי עבור ממשלת גאורגיה וחברות גאורגיות יהפוך ליקר יותר וקשה יותר להשגה (אג"ח Eurobond, שהנפיקה ממשלת גאורגיה לפני מספר חודשים, צנחו). כמו כן, צפויה גם ירידה ניכרת בהשקעות זרות בשל העלייה בסיכון.
גאורגיה מסוכנת להשקעות ועסקים חשוב להזכיר, כי השקעות הנן מקור חשוב מאוד במימון הגירעון בחשבון השוטף של המדינה. מצד שני, הבנק העולמי נטה לא להסכים עם הסוכנויות כששיבח את הבסיס הכלכלי האיתן של גאורגיה ואת הרפורמות שביצע, ואמר כי מדיניות זהירה, עתודות מט"ח גבוהות ומגזר פיננסי יציב יסייעו לה בהתמודדות עם ההשלכות של המלחמה. הבנק העולמי הודיע כי יגדיל את כספי הסיוע שהוא מעביר לגאורגיה, כדי לסייע לממשלה לשקם את התשתיות שנהרסו (כגון שדה התעופה בטביליסי שהופצץ על-ידי הרוסים). גם ממשלות של מדינות שונות הודיעו כי יזרימו כספי סיוע לגאורגיה; האיחוד האירופאי כבר הציע תמיכה פיננסית לנפגעים ולפליטים. עם זאת, ברור, כי היום גאורגיה נתפסת כהרבה יותר מסוכנת להשקעות ולעסקים, והדבר צפוי לפגוע בזרם הכספים הזורמים לתוכה - ודרכו בהוצאות הממשלה, בצריכה, ולבסוף בצמיחה.
גם רוסיה אינה פטורה מתשלום עבור ההרפתקה הצבאית בהרי קווקאז. כלכלת רוסיה לא נפגעה ישירות מהמהלך, אך בעולם הכלכלי-פיננסי מה שקובע בהרבה מקרים זה תפיסות ודעות. המראה של הטנקים הרוסים הדורסים את אדמת גאורגיה הזכיר לעולם המערבי עד כמה העניינים יכולים לצאת מכלל שליטה כשמדובר במדינות הבלוק הקומוניסטי לשעבר. המשקיעים הבינו, שהפעם רוסיה חצתה את רוביקון כשפלשה לטריטוריה של מדינה ריבונית אחרת, והפנימו את הסיכון שהעדיפו לא לראות לפני כן.
פרמיית הסיכון על ניירות ערך של רוסיה הרקיעה, ומדד RTX צנח ב-7% ביום אחד לאחר פרוץ המלחמה (מדד Micex ירד ב-5.5%). אומנם לאחר הודעתו של מדבדב על סיום המבצע הצבאי התאוששו המדדים במקצת, אך לא מספיק בכדי להחזיר את ההפסדים (34%- ו- 30%-, בהתאמה) שהם חוו מאז השיא שלהם בחודש מאי השנה.
רעידת האדמה הגאו-אסטרטגית באה בתקופה בה הקרנות הגלובליות כבר מתחילות להתלבט בנוגע להזרמת עוד ועוד כספים לרוסיה של פוטין ומדבדב. צפייה במתקפה הכמעט לא מוסתרת של הרשויות ברוסיה נגד חברת בת של BP, TNK-BP, מזכירה למשקיעים הזרים והמקומיים את פרשת Yukos הבלתי נשכחת, ומושכת תשומת לב אל הסגנון הרודני של הממשל הרוסי ואת חוסר היכולת לחזות את מהלכיו. גם הנזיפה הפומבית של וולדימיר פוטין לחברת פלדה Mechel (שכביכול היא עבריינית מס), שהביאה - כצפוי - לצניחת המניות של החברה וירידה בכלל השוק הרוסי, נכנסת למגמה החדשה, שמתאצמת מאז 2004. אך בעת שמחירי האנרגיה יורדים, רואים באופן ברור יותר את הבעיות שפוקדות את רוסיה, כגון שיעור האינפלציה הגבוה של 15%, הצפוי לפגוע בצמיחה, והאפשרות להתפוצצות בועת הנדל"ן שגדלה במוסקבה ובערים גדולות אחרות.
כל זאת מצטרף למשבר הפיננסי העולמי, שגם כך מפעיל לחץ כבד על השווקים המתפתחים. אולם, ההשלכות הכלכליות על רוסיה אינן צפויות להיות הרסניות, כי קופותיה כבר מלאות בכספי הנפט. ייתכן ויכולתה של רוסיה למשוך השקעות תיפגע בטווח הקרוב, אך היא אינה צפויה להיכנס למשבר סגנון 1998 כתוצאה מכך - הרי העולם לא יפסיק לקנות ממנה את הנפט והגז, לפחות לא בזמן הקרוב. ומתיחות פוליטית מסוימת, המקפיצה את מחירי "הזהב השחור", משחקת לטובתה של רוסיה.
גם מדינות המערב ירגישו את ההשלכות הגדולות של המלחמה הקטנה. אומנם הידיעות משדה הקרב לא הספיקו להקפיץ את מחירי הנפט, במיוחד על-רקע החששות לצניחת הביקושים בשל ההאטה העולמית, אך הן הפנו את תשומת הלב אל שאלת ביטחון האנרגיה. צינור הנפט BTC אומנם מעביר כ-1% מהנפט העולמי בלבד, אך הוא חשוב כצעד לשחרור מהגמוניה הרוסית באספקת האנרגיה באזור. צינורות BTC ו-BTE הנן ציר העברת נפט וגז מהים הכספי לאירופה היחיד שלא עובר דרך רוסיה.
הדבר הינו חשוב במיוחד עבור אירופה, בה לרוסיה כוח כמעט מונופוליסטי בקביעת מחירי הגז, שכן המונופול הרוסי Gazprom רכש אחזקת 50% במרכז האסטרטגי להפצת הגז בבאומגרטן שבאוסטריה. לכן, צינור BTC וצינור הגז BTE נתפסים כחשובים לגיוון דרכי אספקת האנרגיה וכבטוחים יחסית. כעת התברר, כי כל צינור שאינו עובר ברוסיה ואינו בהסכמתה, אינו בטוח. ובכלל, מחוץ לעניין האנרגיה, השאלה שעומדת על הפרק היא: האם המערב מוכן לחיות לצד רוסיה עשירה יותר, חזקה יותר, תוקפנית יותר ובטוחה יותר בעצמה?
