חקיקת חוקים אינה דבר של מה בכך. יושבים ניבחרי האומה על המדוכה, שוקלים ותרים ומגיעים לנוסחה מוסכמת. נוסחת החוק מובאת אי אז לאישורה של מליאת הכנסת וכך נולד בשעה טובה עוד חוק בישראל.
ובאם כל כך טוב מדוע נזקקים אנו לכותרת מאמר כה תמוהה? מהטעם הפשוט, החוק בעבר עסקינן. המחוקקים אינם חוזים בכוכבים ואינם אמורים לדעת את שצופן לנו העתיד. חוקים רבים הפכו עם הזמן לעבשים, עבר זמנם ובטל קורבנם, הם אינם עונים עוד לצרכי הציבור העכשוויים.
לצורך זה בדיוק קיים בית המשפט העליון. בית זה אמור לבחון את החוק הקיים לעומת השינויים שהזמן גרמם ולפסוק לפי נוסחה מתוקנת מהוונת שלו, או לחילופין להמליץ לכנסת לשכתב את אותו החוק. נשמע נאה ונכון, האם לא כך? לא, לא כך.
פסיקת השופטות ביניש, ארבל, ונאור ביושבן בדין בית המשפט העליון בתאריך 1 בספטמבר, 2008, בעניין המשך תשלומי הפנסיה לח"כ הנמלט מפני החוק עזמי בשארה מצביעה על חוסר הבנה בולט ונחרץ בעקרונות הדמוקרטיה ואיזון זכויות הפרט לעומת זכויות הכלל. הפסיקה מערערת בעוצמה רבה נוספת את האיזון בין זכויות הפרט לזכויות הכלל ומטה אותו נוספות כנגד זכויות הציבור.
טיעונן האווילי של שילוש השופטות כי כל זמן שלא הוכחה אשמתו בריגול למען החיזבאללה הרי שאין לשלול מהח"כ הנמלט את זכויותיו לפנסיה הינה מופרכת ונוגדת הגיון בעליל. בפסיקתן זו חיזקו השופטות (אשר לכן מנועות להקרא "ניכבדות") את שידוע זה מכבר, רמתו השיפוטית וערכיותו של בית משפט זה משתכשכת במי האפסים הצואים של תחתית החבית.
חוסר ההגיון צועק כאן לשמים. הרי אין אפשרות להוכיח את אשמתו של בשארה כחשוד בעברות עקב זאת כי נמלט מחקירה ומסתתר מאימת החוק (באחת מ-22 מדינות ערב). מכאן, על אילו זכויות מדברות אלו השלוש האפופות קטורת משפטית מסממת ומטמטמת? בכך שלא התייצב לחקירה ברי כי הפך עצמו בשארה לעבריין נמלט. האם מחוייבת המדינה להמשיך ולפרנס עבריין נמלט על-מנת שיוכל לחיות בנוחות במקום מקלטו?
הרי ההגיון הפשוט חייב היה להורות לאלו השלוש כי יש להפסיק לאלתר את תשלומי הפנסיה, למצער עד שיחזור ויעמוד לחקירת משטרה. באם יוברר כי הינו זכאי, יוחזרו לו כל זכויותיו. כה פשוט עד כי המסקנה המתבקשת היא כי הצדק לא נעשה ולא נראה כאן. יתרה מזו, ברי הוא כי אוריינות במשפט וחוקיו (בהנחה[?] כי כאלו הן) אינה ערובה לשכל ישר ולחוש מפותח לצדק.
מכאן ניתן להסיק בביטחה כי באם מחפשים אנו צדק, לא נמצאהו בבית המשפט העליון. אפשר ונמצא צדק בבוררות המחייבת שכל ישר ובדרך כלל אכן כזו היא, מאשר התדיינות חסרת תכלית וחפה מצדק בבית המשפט.
אין ספק כי האדונים בורנשטין ובוזגלו מבאר שבע (שמות מטאפוריים) מסוגלים לשבת לכס המשפט ולשפוט צדק כראוי אך ורק משום היותם בני אדם רגילים ונורמלים. ההיסטוריה הקדומה שלנו רצופה ב'שופטים' היושבים בשער העיר ללא מאית מההשכלה המשפטית הרשמית של אלו "השלוש מאיפסוויץ'", אך עם רגישות יהודית לצדק, כושר שיפוטי וחוש נכון לאיזונים העולה מאה מונים על שופטות "בית המשפט העליון". גם 'הסנהדרין הגדולה' הייתה ידועה בחוש הצדק, הבקיאות בחוקות היהדות, המוסר, החמלה ומשפט הצדק של חבריה. אפשר כי עלינו לפנות למוסד זה לקבלת מזור-צדק.
בית המשפט העליון וחבורת השופטות הללו שם הוכיח שוב כי הינו מהווה סכנה ברורה ומוחשית לקיום עם ישראל בארצו. רבים טוענים כך, והרי ההוכחה כי הינם צודקים. בית משפט זה מהווה סכנה לדמוקרטיה הישראלית ואחראי, כשליט העליון על מדינת ישראל עקב הפוטש השילטוני של אהרן ברק (ניתן לכנותו "ההפיכה השחורה") ופסיקותיו "האוניברסליות", להתדרדרות בסיכויי הקיום של עמנו כעם חופשי בארצו. נעשה כאן עוול לכל עם ישראל ועל כנסת ישראל כנציגו ליתקון זאת.