"התקשורת אשמה" זעקו סטיקרים ממכוניות בשנות השמונים, וביטאו את אי ההתאמה בין עמדת מערכות החדשות ופרשנים בכירים, לבין זו של הרוב תומך הליכוד. היו אלה ימי בגרותם המקצועית של רבים מהעיתונאים הבכירים דהיום, ימי 'חדשות' ו'שלום עכשיו' העליזים, וכולם בעטו אז בממסד משמאל. התהליך הבשיל כעבור כמה שנים בהסכם אוסלו.
התקשורת החופשית בעולם בדר"כ נוטה שמאלה, אך מאז הימים ההם התקבעה תפישת הציבור שרוב בכירי התקשורת בארץ מצביעים למרצ. אין צורך בדוגמאות המוכרות - אפשר פשוט לבחון את נתוני החשיפה הממוחשבים של 'יפעת' ולהיווכח בכל שבוע: מי מוצג בחביבות, מי לא, ומי בכלל לא.
קשה להתווכח עם תדמית כה מקובעת, אך האם התקשורת שמאלנית גם היום? הבון טון הוא כי אין דבר כזה ימין ושמאל; מפלגות הליכוד, קדימה והעבודה - אומרות באופן שונה את אותו הדבר. כולן רוצות שלום, כולן מפריטות. אבל ההבדל הגרעיני בין ימין ושמאל לא נמחק בכזו קלות, בדילוג אופנתי ע"פ תועלתנות רגעית.
האדם טוב מיסודו בגרעין תורת השמאל עומד האדם; העמידה לטובת זכויותיו של כל אדם, והשאיפה האידאלית שאם רק יוסרו הרסנים ויצומצמו הפיתויים – ימומש הפוטנציאל הטמון בו. לתפישת השמאל, האדם טוב מיסודו; החברה, המדינה והעולם כולו, הם נחלת הכלל, ומשמשים כמכשיר למימוש הפוטנציאל של כל בני האדם, חזק כחלש.
מנגד, בגרעין תורת הימין עומד העם, הלאום; האמונה בעליונותו על שכניו, והשאיפה הריאליסטית שאם רק יוגברו הרסנים והפיתויים – ימומש הפוטנציאל הטמון בו. לתפישת הימין, האדם רע מנעוריו; חברה, מדינה והעולם נתפשים בכוח, ומשמשים כמכשיר למימוש פוטנציאל החזק בעזרת החלש.
אלו הם הבדלים של יום ולילה, הגוזרים מדיניות שונה לחלוטין בכל התחומים: ביחסים עם עמים שכנים, ועם רבדי חברה שונים, בביטחון, בכלכלה, במשטרה, במשפט, בכל. אך מי מצליח ליישב ניגודים אלה?
הנאו-ליברלים. אותם אינטלקטואלים שמאלנים לשעבר, המאמינים בתוצאות המקוות של תיאוריית השמאל, אך חדלו להאמין בטוב לבו של האדם, כי אם במקל וגזר, בבצע ופחד. כביכול שמאל מדיני, ימין כלכלי. אלה אותם אותם צעירים צווחי 'אריק רוצח' אחרי טבח סברה ושתילה, שהמליכו לעת שיבה דווקא אותו, ותומכים מאז במפלגתו הנאו-ליברלית.
שלום לא בא על ישראל מאז 2001, אלא מימוש תוכנית הכוכבים של יו"ר ועדת שרים להתיישבות בממשלת בגין הראשונה, תחת מסווה ההינתקות. בצל ההתדרדרות הביטחונית התחוללה בכלכלה מהפכה ימנית של ממש. אח"כ נבחר נאמנו של שרון, אולמרט, ועכשיו נמשחת בת טיפוחיו לבני. הפרחה קבועה של תעתועי שלום, ובו בזמן דהירה קפיטליסטית פרועה – זה טוב לתל"ג? לאלפיון? לעיתון?
