גם אם לא נעים לשמוע את האמת, הרי שיש לזעוק אותה בראש חוצות: דיכטר פעל ופועל לפי הנורמות המקובלות בישראל. האם זו נורמה ראויה? זו שאלה אחרת לחלוטין. התשובה עליה היא לא רבתי. היא בזויה, בלתי מוסרית, בלתי הוגנת, אך מה לעשות שכך מקובעות נורמות בישראל. מצער, מעצבן, אך זו נורמת התנהלות ברוב המוסדות הציבוריים והממשלתיים. כאן באה לידי ביטוי גם הסתירה המנקרת עיניים בין הנורמות החברתיות והתרבותיות לבין הנורמות המשפטיות.
בימים האחרונים התבטאו מומחים למשפט ציבורי ואפילו פרקליטו של ניצב בר לב, פרופ' נאמן, שהמהלך של פיטורי הניצב בלתי חוקיים לחלוטין ונוגדים את כללי המשפט המנהלי בישראל. יתכן והם צודקים ברמה התיאורטית, אך ברמת השטח, זו הפרקטיקה המקובלת, ואין איש הפוצה פה ומצפצף.
לאלה מבין הקוראים אשר שכחו אולי, מן הדין להזכיר כמה עובדות מצערות אשר עברו על ישראל בשקט וללא כל זעקה ציבורית. שרים רבים מאוד במשך השנים קידשו את הנורמה שהם הממנים את המנכ"ל של משרדם או אפילו ראשי אגפים מבלי שהם מחויבים לתת דין וחשבון לא ציבורי ולא משפטי. הנורמה הזו אשר קיבלה גם גושפנקא משפטית למחצה, לא הרעידה את אמות הסיפים של הציבוריות הישראלית. כל הפקידות הבכירה ביותר בשירות המדינה יודעת שכשם שהיא מגיעה לעמדות באמצעות השרים, כך היא תיעלם עם בואם של שרים אחרים.
ישאל כל אדם סביר מדוע יש צורך בפיטורי מנכ"ל "מקצועי" עם התחלפות השר הממונה? אם היו בודקים את המעשה לפי אמות מידה של המשפט הציבורי, הרי כלל לא סביר שהיו מיד מפטרים מנכ"ל וממנים תחתיו מנכ"ל "נאמן לשר" או מי שמוכן לבצע את המדיניות של השר. לכך נתנו יד, לדאבון הלב, גם משפטנים יודעי דבר וגם מערכת אכיפת החוק. בצורה זו הגענו למצב שבו אפילו היועץ המשפטי לממשלה מעולם לא התערב במינוי בכירים במשרד ופיטוריהם לאחר עזיבתו של השר הממנה. אז עם זו הנורמה, מדוע שהשר דיכטר לא יפעל לפיה?
יש מידה גדולה של התחסדות מצד הפוליטיקאים אשר מרימים את קולם ומתרעמים כנגד פיטוריו של ניצב בר לב. פוליטיקאים אלה משלמים את מס השפתיים המקובל במחוזותינו למען מטרות פוליטיות צרות. הרי הם בעצמם עשו דברים דומים כאשר הם היו בתפקידיהם. אלה המבקשים ללמד סנגוריה על התופעה הקלוקלת הזו ממהרים להביא את הדוגמה האמריקנית או הבריטית. נכון שבאמריקה מתחלפים הפקידים הבכירים ביותר יחד עם הנשיא החדש, אך מי קבע שזו הדרך הנכונה וההוגנת? מי אמר שפקידים חייבים להיות מזוהים עם מפלגה זו או אחרת? שטות ואיוולת.
מאות או אפילו אלפי פסקי דין של ערכאות משפטיות שונות עסקו עד היום במה שנקרא המשפט הציבורי. מצער הוא לקבוע שפסקי דין אלה לא תרמו רבות להתקדמות התרבות הישראלית הנהוגה ביחסי העבודה ברמות אלה. מי עוד זוכר מה קרה בעקבות פיטורים של קצינים בכירים ביותר במשטרה, אפילו מפכ"לים: הרצל שפיר פוטר בבושת פנים על-ידי השר בורג ללא ניד עפעף. היועץ המשפטי לממשלה באותה התקופה היה פרופ' זמיר, לימים שופט בית המפשט העליון. שפיר פוטר ובכך נסתיימה הפרשה. גם קצינים בכירים אחרים במשטרה הועפו החוצה. הרשימה ארוכה מכדי להכיל את כל הדוגמאות.
גם בצבא המינויים המקצועיים כביכול הם מינויים פוליטיים לעילא ולעילא, וממילא הפיטורים. ניתן לפטר קצין בכיר מבלי הצורך להודיע לו בכתב. מספיק לרמוז לו שלא יקודם יותר ובכך תסתיים הפרשה. ישאלו הקוראים את עצמם האם מישהו הזדעק על הנורמות הללו.
כל סטודנט למשפטים אשר לומד משפט ציבורי לבטח מעלה על דעתו שהכללים המאוד ברורים של מנהל תקין ושל חובה לנהוג לפי החוק אכן מתקיימים. המציאות היא שברוב המקרים הנורמות הן, כאמור, זהות לנורמות שלפיהן פעל השר לביטחון פנים דיכטר בכל הקשור לניצב בר לב. הנורמות המשפטיות של המנהל הציבורי מופרות חדשות לבקרים על יד מוסדות ציבוריים ולא ציבוריים. היכולת של האזרח הפשוט להתמודד עם הנורמות הבזויות הללו מינימאלית עד כאב. משפטים מתנהלים שנים רבות וקיים קושי אמיתי להוכיח את מה שמקדש המשפט הציבורי: "מתחם סבירות", "תום לב", "משוא פנים", "פסקת הגבלה" ומיני מושגים נוספים שהם יפים ונכונים, אך בפרקטיקה הם מופרים ברגל גסה.
ולבסוף, משהו הנושק בין פוליטיקה לבין "מקצועיות". כל אחד יודע היטב שגם במשטרה, גם בצבא ובכל הארגונים הביטחוניים האחרים, כדי לא לדבר על מוסדות המדינה האחרים, מינויים ופיטורים הם פונקציה של קרבה פוליטית. מי ש"מלכלך" את ידיו בפוליטיקה כדי לקדם את מעמדו בסולם הדרגות, מן הדין שיבין שבאותה המידה ייפול מאותו סולם דרגות לכשהשר או הממונה היותר בכיר לא ירצה בשירותיו. מי שנכנס למשחק חייב לדעת את הכללים היטב.
פיטורי ניצב בר לב כנראה אינם מוצדקים ואינם מוסריים, אך אם מר בר לב סבור שהישועה תבוא מן הגורמים הרלוונטיים לנושא, סופו שיתאכזב. המשפט הציבורי כוחו בחיבור שבין הצדק לבין המוסר. הבעיה המרכזית שלו היא שהוא מנותק משהו מן המציאות הכה עגומה שבה כללי הכוח והשררה הם השולטים.
