מיליון וחצי ילדים חזרו ללימודים ומשרד החינוך משדר "עסקים כרגיל", ואף מעבר לכך. נראה שכבר הספקנו לשכוח שהשנה, כמו בכול שנה, רגע לפני ה-1 בספטמבר עסקנו בכל דבר מלבד החינוך. מרוב מאבקי השליטה וספינים תקשורתיים, שכחנו שיש דברים חשובים בהרבה שבהם עלינו להשקיע מאמצים.
כך למשל, סקר שפורסם לאחרונה על-ידי ארגון המורים מצביע על נתונים מדאיגים: מעל ל-50 אחוז מהמורים חוו אלימות מצד תלמידים והורים. צחוק הגורל הוא, שעל-פי חוק החינוך הממלכתי מטרת מערכת החינוך היא "לחנך לערכים".
איך הדרדרנו למצב הזה, אתם שואלים? הסיבה די פשוטה: החינוך שלנו תיאורטי, ערטילאי ובעיקר מנותק מהחיים. שפטו בעצמכם: רגע אחרי שנציג משרד החינוך מספר לילדים שעליהם להיות אוהבי אדם, אדיבים וטובים, הם יוצאים לרחוב, מדליקים טלוויזיה או סתם חוזרים הביתה בכבישי ישראל עם ההורים, ומה הם רואים? מציאות הפוכה, שדומה יותר לזירת אגרוף מאשר לחזון הערכים האוטופי של משרד החינוך. הם לומדים, מפנימים ומיישמים מצוין כפי שמראים הסקרים האחרונים. אם זה לא היה עצוב כל כך, אולי היינו צוחקים...
מה, אפוא, ניתן לעשות? במקום לנסות לקדם יוזמות כמו החלפת "100 מושגי ציונות ויהדות" בתוכנית לימוד מופשטת נוספת להוראת ערכים אוניברסאליים, עלינו ללמד אותם על טבע העולם שבו הם חיים. כבר מילדות האדם הצעיר צריך להבין שהאגו - הרצון ליהנות על חשבון הזולת, הוא הסיבה המרכזית לסבל שקיים בעולם המבוגרים. לצד זה יש להראות להם כיצד יחסי האיזון והאהבה ההדדית ששוררים בטבע גורמים להרמוניה ומאפשרים את קיום החיים.
אם נעניק לתלמדים כלים לצאת איתם לחיים, הם ילמדו להעריך את המוסד שנקרא "בית הספר" וישנו את הגישה שלהם כלפי המורים. לא תהיה להם סיבה לנקוט באלימות, משום שאת התסכול על האטימות וחוסר הרלוונטיות של המערכת תחליף הבנה שהם מרוויחים מהדברים שאותם הם לומדים.
למעשה, כדי להביא לשינוי בחברה שבה אנו חיים, לא נחוצה רפורמה מהפכנית בחינוך, כל שנחוץ הוא כמה שינוים ממוקדים במקצועות שכבר נכללים במערכת הלימודים.
כך למשל, כדי להפוך מקצוע כמו ביולוגיה לרלוונטי עבור הילדים, אפשר להסביר להם כיצד קשרי התלות ההדדית שמתקיימים בין התאים מאפשרים את קיום החיים, וכיצד תא שמתחיל לדאוג לעצמו ולא לכלל הגוף הופך לתא סרטני, בדיוק כפי שקורה כשאדם מתחיל לדאוג לעצמו בלבד בחברה שלנו.
במקצוע כמו היסטוריה אפשר להראות כיצד הרצון לשלטון ולעוצמה על חשבון אחרים הניע את המלחמות והאסונות שאירעו במהלך השנים, ובגיאוגרפיה לעמוד על הגלובליזציה ולהציג את הקשרים הענפים בין המדינות השונות - כך הילדים יוכלו להבין שכולנו תלויים זה בזה ומשפיעים זה על זה לחלוטין. בשיעורי הספורט ניתן להיעזר במשחקים קבוצתיים כדי להעניק לילדים הבנה עמוקה על היתרונות שבשיתוף פעולה ובעבודה הדדית.
ולסיום, את השיעור המוזר שנקרא "שעת חינוך", אך מנוצל לרוב לטיפול בבעיות משמעת על-ידי המורים, ניתן לשדרג למספר שיעורים שבועיים שיעסקו בשאלות שמטרידות את התלמידים. שאלות כמו: בשביל מה בכלל ללכת לבית הספר? בשביל מה ללמוד? בשביל מה להקים משפחה? ולצדן שאלות מהותיות יותר כמו: מיהו "האני", מיהו "האדם" ומה תכליתו?
בנוסף, אפשר יהיה לדבר איתם גם על המקור לרצונות, למחשבות ולדחפים שמתעוררים בהם ובכלל, לעסוק באדם עצמו, ולא רק בידיעות החומריות שהוא אמור לרכוש בבית הספר.
השביתה הבאה לא צריכה לעסוק רק בשעות ובתקציבים, אלא גם, ואולי בעיקר, בהחזרת החינוך למערכת הלימודים.
