פרופ' אווה אילוז מביטה גם מהצד השני של המראה. היא חוקרת את תרבות הקפיטליזם ומעוניינת להבין את הסתירות הפנימיות שבו, למשל את הסתירה בין תרבות שממסחרת ובין תרבות שמקדשת רגשות ויחסים אישיים. על מחקריה זכתה השנה פרופ' אילוז בפרס פולק לחוקר מצטיין על-שם פרופ' יורם בן פורת שמעניק נשיא האוניברסיטה העברית.
מחקריה נעים על מנעד רחב של מוקדים, החל בהילה ש'תופעת אופרה וינפרי' מעניקה למצבים של סבל אנושי והחשיפה מרצון של אנשים לעיני כל וכלה בהשלכות של הקפיטליזם על חיינו - ולא רק במובן הכלכלי, אלא אפילו בהשפעותיו על חיי הרגש והרומנטיקה.
תוך התבוננות בתרבות הצרכנות והתקשורת המעוצבת ככלי בידי הקפיטליזם, מגלה אילוז כי אופרה וינפרי למשל, יצרה דרך העינית של מצלמת הטלוויזיה, תבנית לייצוג בעיות אישיות כמו פירוק המשפחה, אובדן הזהות ומשמעות החיים. תרבות הקפטליזם והתמקדותה בהנאה ובצרכנות מעצבת במידה רבה את הרגעים הכי רומנטיים בחיינו, אומרת אילוז.
"המחקר שלי" אומרת פרופ' אווה אילוז "מבוסס על ראיונות עם גברים ונשים, על ניתוח ספרות, ניתוח סרטי קולנוע, ספרי הדרכה, מגזיני נשים, שירים ומידי פעם חומרים היסטוריים כמו מכתבים וביוגרפיות". למרות שדעותיה הפוליטיות הן שמאל מובהק ופמיניסטיות היא מבקשת להדגיש שהן אינן מכוונות את נושאי מחקרה או את שיטות המחקר שלה.
"אני מסתכלת על הקשר בין קפיטליזם ורגשות בכמה רבדים. רובד אחד הוא המעבר מצורת חיזור שבה הגבר נהג לבוא לבית האישה ולנהל איתה טקס חיזור, שחלק גדול ממנו נערך בין כותלי הבית לעיני משפחתה ושכניה, לבין צורת החיזור המתנהלת בזירת צרכנות פנאי - הדייטינג, שבאה לידי ביטוי בהליכה משותפת למסעדה או לקולנוע. צורת חיזור הכוללת פרקטיקות צרכניות. אני מתבוננת בחיבור הזה ולמדה ממנו כיצד הוא שינה את רגש ההתאהבות והאהבה".
עוד פריזמה לבחינת הקשר קפיטליזם - רגש, היא של השפעת הפסיכולוגיה הקלינית על אופן הדיבור של אנשים על רגשותיהם, על-רקע העובדה כי הפסיכולוגים שיחקו תפקיד חשוב בשימון המערכת הכלכלית הקפיטליסטית במאה העשרים. פרופ' אילוז מתבוננת בתופעה בצורה קרה ולו בשל הכוח הרב שהופקד בידי הפסיכולוגים במהלך החדרתם למוקדי הכוח הקפיטליסטיים: "ראשית, הפסיכולוגים חדרו בעוצמה לתוך התאגידים בארה"ב ומשם התחילו להפיץ את שפתם ולרכוש כוח רב, כשהם משלבים את השפה הכלכלית עם שפת הרגש. העובדה שהם חדרו למוקדי הכלכלה האמריקנית כדי לעזור להעלות את התפוקה ולנהל את הדמוקרטיזציה ביחסי מנהלים-עובדים, ייצרה פוטנציאל גדול יותר לקונפליקט, כפי שקורה במערכת 'שוויונית'. כתוצאה מכך, החלו למעשה הפסיכולוגים לגבש שליטה בעובדים ולתפוס עמדות כוח בחברה האמריקנית. כך החל התהליך שסיפק להם במהירות לגיטימיות וסמכות.
רובד אחר שבו בחנה אילוז את הדברים הוא של השלכות החיבור בין פסיכולוגיה לפמיניזם שהוביל, לדבריה בצורה מבורכת, להתפרקות המבנה המסורתי של המשפחה ויצר תהליך דמוקרטיזציה ביחסים תוך משפחתיים, כולל יחסי גברים-נשים והורים-ילדים. "הפמיניזם עצמו לא היה מתאפשר ללא קפיטליזם, אף שהוא קיים כרעיון חזק עוד במאה ה-18, ואולם רק במאה העשרים הוא הפך לכוח חברתי עמוק. מה שאִפשר לפטריארכיה הגברית להתרכך נעוץ בעובדה ששוק העבודה היה צריך ואולי יכול לקלוט עבודת נשים".
דוגמא נוספת הממחישה את הטענה בדבר ההתגברות של הכוח המופקד בידי הפסיכולוגים, מוצאת אילוז ב'תגלית' של חברות התרופות כי שוק התרופות למחלות נפש הפך רווחי מאוד. חברות התרופות, מטעמים מובנים, נותנות גיבוי לתופעת 'הפסיכולוגיה בשירות הרווח' וממסדות יותר את השימוש בתרופות לטיפול נפשי, ב'כדורים למחיקת סבל', "גם באותם מקרים שלא ברור כלל כי מדובר בהפרעות נפשיות, כמו, למשל, במקרי חרדה חברתית שאפשר לכנותה בשפה אחרת 'ביישנות' אבל היא עוברת תהליך פתולוגיזציה שמקדם אינטרסים של חברות תרופות שמיד מציעות כדור נגד התופעה".
פרופ' אילוז פרסמה ארבעה ספרים באנגלית, מקצתם תורגמו לעברית ולשפות אחרות. על ספרה האוטופיה הרומנטית: בין אהבה לצרכנות זכתה בפרס התרומה המשמעותית ביותר לשנת 2000 מטעם האגודה הסוציולוגית האמריקנית. ספרה אופרה וינפרי וזוהר האומללות: חיבור על תרבות פופולרית זכה בפרס הספר הטוב ביותר מטעם האגודה הסוציולוגית האמריקנית בשנת 2003. ספרה אינטימיות קרה: והיווצרות הקפיטליזם הרגשי מבוסס על סדרת הרצאות אדורנו שנתנה בגרמניה בשנת 2004. בשנת 2008 יצא לאור ספרה להציל את הנשמה המודרנית: ריפוי, רגשות והתרבות של עזרה עצמית. הספר תרבות הקפיטליזם יצא לאור בעברית.
בהיותה בת 10 היגרה אווה אילוז ממרוקו לצרפת ובה גדלה. שנות חייה בצרפת היו 'השנים המכוננות בחייה' בהן ניסתה לשלב את העוצמה האדירה של החינוך הצרפתי והתרבות הצרפתית עם התרבות היהודית שספגה בבית. את הדוקטורט שלה עשתה באוניברסיטת פנסילבניה (ארה"ב). פרופ' אילוז בארץ משנת 1991 ועד שנת 2000 הייתה חברת סגל באוניברסיטת תל אביב.
משנת 2000 היא חברת סגל החוג לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטה העברית. היא עומדת בראש קבוצת מחקר במרכז סכוליון העוסקת בדעת ומכאוב.