כל מי שאוהב היסטוריה מכיר את שאלת הפריודיזציה, כלומר החלוקה לתקופות. גדולי ההיסטוריונים מתווכחים ביניהם בשאלה היכן הן נקודות החיתוך המדויקות שבין תקופה לתקופה. זהו ויכוח מורכב שעיקרו הערכת משקלם של תהליכים ונסיבות של תרבות, לשון, דת, כלכלה, שלטון, ביטחון, דמוגרפיה, גיאוגרפיה וגיאופוליטיקה, שכן לרוב המאורעות עצמם ידועים ומתועדים ואפשר להתווכח רק על התהליכים שהניעו אותם. בין היסטוריונים ידוע, למשל, הפולמוס בשאלה עד מתי התקיימה האימפריה הרומית, ומאז המאה ה-19 נדון הנושא בכל שנה בכנסים בינלאומיים.
בתולדות ישראל מתווכחים האם חורבן הבית השני הוא הרגע המבדיל בין תקופה גדולה אחת בחיי האומה ובין תקופה אחרת, שונה לגמרי. ובאמת, האם חורבן בית שני הוא רגע כזה? הרי גם אחרי חורבן הבית קיוו היהודים להקמתו מחדש, ולא חל בהם שינוי דתי-תרבותי יסודי. ואולי דווקא במרד בר-כוכבא יש למקד את נקודת החיתוך, שהרי תוצאותיו הרות האסון בשטח היו חמורות יותר מאלו של המרד הגדול? ואולי שתי התקופות הגדולות בחיי העם היהודי צריכות להיחתך דווקא ברגע חורבן בית המקדש הראשון? הרי עד חורבן בית ראשון חיו רוב היהודים בארצם ואילו אחריו, עד היום, לא ישב רוב העם היהודי בארץ-ישראל, וזהו הבדל רב משמעות.
בשאלות אלו דנו גדולי כותבי העיתים שלנו, רנ"ק, גרץ, דובנוב, בער, קלוזנר ואורבך. תלמידיהם ותלמידי תלמידיהם דנים בהן עד עצם היום הזה, ומספר הווריאציות והחלוקות הפנימיות בתוך התקופות הגדולות הוא כמעט כמספר החוקרים.
ובמה יעסקו ההיסטוריונים של העתיד? הם ישבו באוניברסיטאות של הרפובליקה הישראלית השנייה, שתקום בזמן כלשהו בשליש הראשון של המאה ה-21, ויתווכחו על הפריודיזציה של הרפובליקה הישראלית הראשונה, זו שממנה ובה אנו יושבים וכותבים כעת. יהיו מהם שיגידו כי התקופה הראשונה של ישראל גירסה 1.0 הייתה עד מלחמת ששת הימים, והשנייה היא מאז אותה מלחמה ועד הרפובליקה הישראלית השנייה (ישראל גירסה 2.0). אחרים ימקמו את נקודת החיתוך במלחמת יום הכיפורים. עוד אחרים ימקמו אותה במהפך של 1977.
ויהיו גם מי שיחלקו אותה לשלוש תקופות:
א. תקופת התמימות עד מלחמת ששת הימים;
ב. "תקופת האופוריה" הקצרה אך ההרסנית בין ששת הימים ליום הכיפורים;
ג. תקופת התסכול והירידה הארוכה מאז יום הכיפורים ואילך.
הנוטים לגישה סוציו-תרבותית יבטלו את כל החלוקות הללו ויציעו חלוקה משלהם:
א. שלטון ראשי הממשלה שנולדו בגולה (עד שמיר);
ב. שלטון ראשי הממשלה שנולדו בארץ (מרבין). ויהיו מן הסתם עוד סוגי חלוקות.
צירי הלידה של ישראל חדשה כהיסטוריון בן-ישראל 1.0 אני יכול רק לקנא בעמיתיי העתידיים מישראל 2.0, שיוכלו לבדוק את כל הארכיונים הסגורים כעת בפנינו. הם יוכלו לכתוב עלינו בעזרת המכשור המדעי המקובל שעה שאנחנו יכולים לכתוב עליהם רק בעזרת חושים, אינטואיציה ותסריט של המשך תהליכים קיימים. לפי שעה אי אפשר לדעת באיזו שנה בדיוק תיוולד הרפובליקה שלהם (כנראה בין 2020 ל-2030 ואולי שנה שנתיים לפני 2020), אך כבר עכשיו, על אף שעוד לא נולדה, כבר די ברור שהתינוקת החדשה בדרכה אלינו. אפשר גם לדעת איך תיראה בימיה הראשונים:
הדבר הראשון שעושה העם, שהוא הריבון האמיתי של ישראל 2.0, הוא לבטל את הכנסת ולהקים סוף סוף בית מחוקקים של ממש. בבית המחוקקים 70 חברים, כולם בעלי רמת השכלה ורמה אישית גבוהה שנבחנה בפומבי לפני בחירתם. על-פי החוקה החדשה, שנתקבלה עם המעבר ל-2.0, מחוקק הבית רק חוקים שהוא מתכוון כי יבוצעו וייאכפו. חבר הבית שמעביר חוק אשר יוכח כי לא הייתה לו כוונה כי יבוצע - דינו כדין המוציא המחאה בלא כיסוי. בבית אסורים הבדלים פוליטיים פיקטיביים שנועדו רק להטעות את הציבור כדי לאפשר את קיומן של קבוצות אופורטוניסטים הקוראות לעצמן מפלגות.
החוק הראשון שמחוקק הבית החדש קרוי "חוק תעלת הימים". על פיו מוזמנים כל החתולים השמנים של המשטר הישן בישראל 1.0, כלומר מי שהיו פעם חברי הכנסת, שתדלנים בכנסת, חברי הממסד המשפטי הישן, חברי הממשלות, הרשויות המקומיות, הפקידות הבכירה, הבנקאים, הקבלנים הגדולים, הרבנים שהתעשרו ועורכי הדין, היחצ"נים, התקשורתנים המאתרגים ושאר הלקקנים שלהם לבדיקה כלכלית לפני בתי דין מיוחדים. מי שלא יכול להוכיח בעזרת חשבוניות כשרות כי עשה את הונו ביושר ותמורת עבודה אמיתית - חותם על את חפירה, נשלח לערבה, מצטרף שם אל שאר חבריו המושחתים וחופר איתם יחד את תעלת הימים. לפי חשבונם של המהנדסים יוכלו 20,000 המושחתים שנחשפו בידי בתי הדין להשלים את משימתם בעבודה ידנית חרוצה בתוך כארבעים וחמש עד חמישים שנה.
תקופת השלטון של מי שמנהיג את ישראל גירסה 2.0, בין שייקרא ראש-ממשלה ובין שייקרא נשיא, היא ארבע שנים, עם אפשרות הארכה, בהסכמת העם, לעוד ארבע ובמצבים מיוחדים לעוד שמונה שנים. הנשיא, נקרא לו כך לצורך העניין, ממנה בעצמו את שמונת עוזריו הראשיים. הם לא נקראים שרים, שכן סמכותם באה להם ממנו ואין להם שררה משל עצמם. הם גם לא "מכהנים" אלא משרתים, ובסיום תקופת השירות חוזרים לעיסוקיהם המקצועיים.
גם הנשיא משרת ולא "מכהן" ואינו גר ב"משכן" אלא בבית. בתום תקופת שירותו הוא זכאי, בדומה לעמיתו נשיא שווייץ, לשנה של שימוש חופשי בטלפון ולכרטיס נסיעה בתחבורה הציבורית לכל ימי חייו, בתנאי שלא ירבה בהפרחת מליצות נבובות כמו "סקרים הם כמו בושם. טוב להריח אותם אבל לא לשתות אותם".
נניח לרגע שכבר היום השגנו את הרפובליקה הישראלית השנייה ואני הוא זה שנבחר להיות נשיאה הראשון. אחרי ככלות הכל האוטופיה הזאת היא שלי, כך שאין זה בלתי הגיוני שהתפקיד יינתן בידי. עכשיו עלי למנות את שמונת עוזרי, אלה שברפובליקה הישראלית הראשונה נקראו פעם שרים. זוהי משימה קלה ונעימה, שהרי מה יותר פשוט מלמצוא שמונה אנשים מוכשרים וראויים באומה כה מבריקה כשלנו. והנה אני לוקח נייר ועיפרון ומכין את רשימה כזו של מומחים בלבד:
- ביטחון - גבי אשכנזי (עם סיום תפקידו כרמטכ"ל)
פשוט כל-כך. כמה טוב שיש ישראל גירסה 2.0.
