מיכאל טוכפלד סיפק לנו עימות מעניין בין שקרנים. הנושא: הרעש שמפיקים הרמקולים של מסגדים בשעות שמוגדרות כשעות מנוחה, כמו 4 לפנות בוקר, ושלוש אחר-הצהריים, דווקא באזורים המעורבים של צפון ירושלים. חברת הכנסת אסתרינה טרטמן, שאיננה ידועה כדוברת אמת, התייצבה להגנת היהודים מפני המפגע שעלה לעוצמות מחרישות אזניים בחודש הרמאדאן, וחבר הכנסת טאלב א-סנע, גם הוא ממעוותי האמת על-פי צרכיו, להגנת המטרד.
טוכפלד, כהרגלו, שאל שאלת אמת, האם הגברת העוצמה נעשית כאמצעי הטרדה. שני המתגוששים, כהרגלם, שיקרו. טרטמן טענה שעניינה הוא אכיפת החוק מן הבחינה של הגנת הסביבה, וא-סנע דרש את עלבונה של האיסלאם שלא יתכן שמישהו יכנה את הקריאה לתפילה כרעש. טרטמן שיקרה באמרה שהיא מכבדת מאוד את האיסלאם, ואילו א-סנע שיקר כאשר טען שהעוצמות והמשך לא נועדו לפגוע בשכנים הלא רצויים, הלא הם היהודים.
והנה האמת ללא כחל ושרק. האיסלאם היא דת כובשת, שמטרתה לכנס את העולם כולו תחת כנפי האיסלאם, החליפות והשעריה, הלא היא ההלכה המוסלמית. הסיכוי שהפן הכובש של האיסלאם יתבטא, הסיכוי שאלימות איסלאמית סביבתית תתבטא, עומדים ביחס ישר לריכוז המוסלמים בתא שטח מסוים. בשני אחוז, יש שקט. בעשרים אחוז, אלימות קשה, מעל חמישים אחוז, גירוש או דיכוי של הסביבה.
האלימות הסביבתית מתבטאת בין השאר במפגע הרעש, הבא להדגיש את עליונות האיסלאם על אמונות אחרות, והבוז שהאיסלאם רוחש לכל אמונה ודת אחרת, הנצרות היהדות הבודהיזם וכולי. אלימות סביבתית היא גם נהיגה פרועה, הטרדת בנות קהילות אחרות, עבירות רכוש, סכינאות ורצח, ובשיא מצוי השהיד/ה המוסר את נפשו כדי לפגוע בדת האחר, ובכך להגיע לגן העדן. אין כאן מקריות, זה הג'יהאד.
לו דגלה חברת הכנסת באמת הייתה קובעת כי הגברת הרמקולים בשעות המנוחה היא חלק מן הג'יהאד לגירוש היהודים מירושלים, כך, חד וחלק, ותפקידה של ממשלה במדינת היהודים הוא למנוע את הג'יהאד ולגרש את מחולליו אל מחוץ לארץ ישראל. הרתיעה מן האמת, הדבקות בכפל לשון, הפחד מן האלימות שכל אמירת אמת מעוררת (ראה מהומות פריז ומהומות הקריקטורות בכל העולם) משתקים את קובעי המדיניות, ומקבעים את הנורמה שהאיסלאם זכאי לנהוג באלימות סביבתית מחד, וליהנות מסובלנות דתית מאידך.
