פרסום מסקנות והמלצות המשטרה - להעמיד לדין בפרשת שוחד, הלבנת הון ועבירות חמורות אחרות את אהוד אולמרט, ראש ממשלה מכהן - עשו בצדק כותרות ענק בתקשורת. לראשונה בתולדות המדינה ממליצה המשטרה להעמיד ראש ממשלה לדין על שוחד והלבנת הון, ואל יהיה הדבר קל בעיניכם. אומנם התרגלנו (מה חבל) לחקירות אנשי ציבור, שרים, ראשי ערים, ח"כים, ראשי ממשלה ונשיאים בעבירות פליליות, החל מאונס (הנשיא קצב), דרך עבירות על חוק מימון מפלגות וחוק המתנות ועד אי תשלום בעד הובלות והעברת דירה (בנימין נתניהו), אבל שוחד זה בהחלט חידוש.
האם העבירות החמורות האלה של שוחד והלבנת הון יוכלו לעמוד למבחן משפטי? בשלב זה נראה לי העניין בספק רב. האם היועץ המשפטי לממשלה, שבידיו הסמכות הסופית והבלעדית להכריע בסוגייה, יסכים ויאשר את המלצת המשטרה? בספק רב, למרות שהוא יכול ורשאי. הבעיה במקרה זה אינה בחלוקת הסמכויות בין המשטרה והפרקליטות. סוגייה זו הוכרעה כבר מזמן, וברור לכל, כי הסמכות הבלעדית והמכרעת היא בידי הפרקליטות והעומד בראש הפירמידה, היועץ המשפטי לממשלה.
בעבר, בפרשיות הטעונות כמו: בראון-חברון, תיק עמדי הובלות, המתנות בבית נתניהו, הנשיא ויצמן, תיק האי-היווני ובניו של שרון ובתיק הנשיא קצב - החלטת היועצים המשפטיים לא תאמה להמלצות המשטרה. יתירה מכך, היועץ המשפטי אליקים רובינשטיין מינה בזמנו את השופט אליהו וינוגרד (אותו וינוגרד מועדת החקירה על מלחמת לבנון השנייה), לעמוד בראש ועדה שתבדוק את נושא ההמלצות והסיכומים של התיקים שבידי המשטרה, והעברתם לפרקליטות. המלצת וועדת וינוגרד הייתה כי על המשטרה לחקור, לאסוף ראיות, לסכם ולהעביר לפרקליטות
ללא המלצה. בעקבות מסקנות הוועדה הוציא היועץ אליקים רובינשטיין הנחייה למשטרה להימנע ממתן המלצות. במיוחד כוונו הדברים לתיקים רגישים, תיקים בעלי השלכות פוליטיות, ותיקים של אנשי ציבור.
ההנחיה לא בוצעה מאחר והמשטרה טוענת, עד ימים אלה, בתגובה רשמית שמסרה לתקשורת כתגובה על הביקורת של שר המשפטים פרידמן ומספר שרים ואנשי ציבור נוספים, את הדברים הבאים: "יש לנו סמכות לפרסם את סיכום תיק החקירה שכולל גם המלצות". תגובת פרקליטי אולמרט: למשטרה אין משמעות - מחכים להחלטת מזוז. ובכן, ברצוני להתייחס לתגובת המשטרה:
א. לדעתי לא מצוין בחוקי המדינה או בנוהלי היועץ המשפטי לממשלה, שיש למשטרה סמכות לצרף לסיכום החקירה המלצות משלה, ובוודאי שאין לה סמכות על-פי אף אחד מהנהלים והחוקים המשטרתיים לפרסם בתקשורת את ההמלצות, בטרם התיק הועבר והגיעה אפילו לפרקליטות.
ב. המשטרה רשאית ואפילו רצוי כי תצרף לתיק חקירה "סיכום חקירה", אך הוא אינו חייב לכלול המלצות כמוסבר לעיל.
ג. תיאום תיק חקירה רגיש, דוגמת תיקי אולמרט או הנשיא קצב – חיוני, ורצוי שייעשה בתיאום עם היועץ המשפטי לממשלה או פרקליט המדינה.
אבל במציאות אלה דיבורי סרק בלבד, מאחר ועיקרי התיק, לאורך כל תקופת החקירות ותמציותיהם - מודלפים כל הזמן ולפעמים און-ליין ע"י חוקרי המשטרה ועוזריהם, דוגמאות: פרשת חקירות נתניהו, הנשיא קצב, צחי הנגבי, אולמרט, רשות המיסים והרשימה עוד ארוכה. צריך להיות ברור וחד-משמעי: על המשטרה להיות א-פוליטית, אובייקטיבית, לא לקחת צד ולא להראות כלוקחת צד, במשחק הפוליטי.
כאשר המשטרה מפרסמת המלצות על חקירות ראש ממשלה מכהן, בחגיגה תקשורתית מתוזמנת, מבויימת, מגמתית, סמוך לשעה 20:00 בערב, מועד החדשות בערוצי הטלוויזיה, היא מצטיירת ובצדק כנוטלת צד, מגמתית, ולא אובייקטיבית. במעשה זה היא פוגעת קשות בתדמית ומעמד היועץ המשפטי לממשלה, שלו הסמכות הבלעדית (כפי שהוסבר לעיל) להחליט בתיק; פוגעת בתדמיתה כאשר היועץ לא יקבל את ההמלצות, ובעיקר פוגעת באמון הציבור הן ביועץ (המצטייר כחלש ולא שולט על המשטרה) והן במשטרה - כאשר הדברים יתנהלו אחרת, ראה פרשת הנשיא קצב.
הבעיה של המשטרה מזה שנים, שקשה להם, חבל להם, לוותר על האגו המקצועי; קשה להם לוותר על זרקורי התקשורת, קשה להם לוותר על הצורך להראות לציבור שאנחנו קיימים, עושים ובועטים לכל הצדדים ולא מפחדים מראשי ממשלה ונשיאים. בעקרון זה טוב - אבל הדרך והתוצאות מוכיחות את ההיפך.
אבל לא רק ההמלצות הן מקור לויכוחים משפטיים וציבוריים; חמורים אולי יותר הם נושאי ההדלפות מחקירות רגישות במיוחד אנשי ציבור. בחקירה המשטרתית המפורסמת ביותר של אישיות פוליטית עד פרשת אולמרט, לאמור: בנימין נתניהו בפרשת המתנות, בפרשת עמדי-הובלות, דלפו בדרך תמוהה ביותר מהמשטרה לכתבי משטרה ועיתונאים, לא רק ההמלצות להעמידו לדין אלא גם פרטי החקירה. ואם כל זה לא היה מספיק, גם הדליפו לעיתונאים את "החיפוש" במשרדים ובבית של נתניהו כדי שכל העם יראה את המשטרה עושה מאמצים אדירים בהוצאת קופסאות קרטון מהבית וכמובן מספר צילומי קלוז-אפ לקצינים בכירים.
התוצאה ברוב החקירות הנ"ל, שהתיק נסגר ע"י היועץ המשפטי לממשלה, דאז אלייקים רובינשטיין, והקרטונים הוחזרו למקומם בשקט וללא צלמים. כך גם נהגו בפרשת החקירות נגד שרון, לרבות הדלפת מסמך "חיקור הדין בחו"ל" של שרון ע"י פרקליטה בכירה שטיפלה בתיק, כדי לזרז, להפליל ולהפיל את שרון לפני הבחירות. בעקבות החקירות מהסוג הזה, והדלפות מאסיביות מחדרי החקירה לרבות פרסום המלצות המשטרה, פרסם היועץ המשפטי הנחיות ברורות נגד הדלפות ונגד השימוש של המשטרה בהמלצות המלוות את תיק החקירה. למרות הביקורות הרבות בנושא זה, ולמרות פנייתו של היועץ אלייקים רובינשטיין ופרקליטת המדינה דאז הגב' עדנה ארבל - הבקשה לא הופנמה וההמלצות דולפות שוב לתקשורת - בבחינת דחף לאו בר כיבוש.
חקירת אנשי ציבור, ח"כים, שרים, מנכ"לים - בתקופת בחירות או בתקופת הביניים שבין הפריימריז לבחירות עצמן - הוא נושא רגיש ובעל השלכות פוליטיות מובהקות. אין זה סוד שהכוח והסמכות להחליט, אם וכאשר יוגש כתב אישום, ועל איזה סעיפי אשמה - הוא בידי הפרקליטות בלבד. וכאשר מדובר באיש ציבור בכיר, שר, ח"כ מנכ"ל משרד ממשלתי - בדרך כלל הדבר נעשה בהתייעצות בין פרקליט המדינה והיועץ המשפטי לממשלה. בהזדמנות זו, ברצוני להזכיר את הזיכויים המאסיביים שהיו בשנים האחרונות לאנשי הציבור השונים ואת הצהרתו של היועץ המשפטי מני מזוז - כי רק מקרים שבהם יש סיכוי וודאי להרשעה פלילית יועברו לבית משפט, להבדיל מהתיזה שהחזיקה בה פרקליטת המדינה עדנה ארבל, לפיו איש ציבור שיש נגדו ראיות לכאורה - יועמד לדין ושבית המשפט יכריע בגורלו. הבדל בין שתי התפישות הנ"ל הוא מהותי ותהומי - שהרי לפי עדנה ארבל יכול איש ציבור להיות במשפט או חקירה 4-5 שנים, לצאת זכאי - אבל אז הקריירה שלו גמורה והרוסה או מעוכבת כפי שאכן קרה במציאות. ודי אם נזכור את המקרה של רפול ז"ל, שתיק החקירה נגדו העלה אבק על המדפים בפרקליטות משך כארבע שנים ורק כשרצו למנותו כשר לביטחון פנים נזכרו בתיק, הוגש כתב אישום - הוא זוכה על אתר בישיבה הראשונה ע"י השופטים - אבל התפקיד כבר נמסר לאחר והוא נפגע מעצם הגשת כתב האישום ואובדן המשרה. מקרה דומה קרה לפרופ' נאמן, שמונה לשר משפטים, אבל היועץ המשפטי דאז והפרקליטות חיפשו אותו, מצאו תצהיר שקרי שהוגש על ידו, כביכול ביודעין, והוגש כתב אישום. הוא התפטר ויצא זכאי בגדול בבית המשפט, אך לתפקידו כשר משפטים לא חזר. אם נוסיף לכך גם את אביגדור קהלני - שהוא גם זוכה כליל, הרי שהמסקנה של הגשת כתבי אישום נגד אנשי ציבור מבלי שתהיה וודאית להרשעה לפחות ב-120%, היא מסוכנת משפטית וציבורית.
הריצה לתקשורת אחת הרעות החולות של המשטרה היא הריצה לתקשורת, תוך הדלפות בלתי פוסקות על הנעשה בתיקים שבטיפולה. הקשר הסימביוטי לתקשורת נחוץ למשטרה כדי להראות לציבור שהיא קיימת, היא עובדת, היא מצליחה, חיה ובועטת. משך השנים המשטרה "חטפה" ביקורת קשה על קשר הדוק זה, הן בגלל ההדלפות התמידיות, לפעמים מחקירה און-ליין, והן בשל מסיבות עיתונאים מיותרות, מתוקשרות ובומבסטיות.
יש הרבה דוגמאות למסיבות עיתונאים מיותרות שהביאו למשטרה בסופו של דבר עוגמת נפש וביזיונות לא קטנים. שתיים מהדוגמאות הנ"ל שייכות לזמן האחרון. תפיסת האנס בני סלע בנהריה על שלל קציני המשטרה, בראשם המפכ"ל והשר לביטחון פנים דיכטר, והתצלומים הקשים עם האנס על-יד השוטרים.
השנייה - מסיבת העיתונאים המתוקשרת, היחצנית והמוקדמת מדי, בפרשת רצח הילדה מקצרין והצבעה על הנאשם הבטוח זדורוב, כרוצח שהודה ושיחזר. כיום כבר ברור שתיק הרצח הזה מסובך הרבה יותר מהפתרון המהיר שהציגה המשטרה. הספקות והחורים השחורים בראיות ובהוכחות (ד.נ.א., סימני נעליים, שערות), הולך וגדל מדי יום כולל שהנאשם חזר בו מההודאה והשחזור. עכשיו המשטרה משחררת כל יומיים ראיות חדשות כדי להראות שהיא צודקת - וגם זאת דרך פסולה. הפתגם הערבי החכם – החיפזון מן השטן, בכל הקשור להצהרות המשטרה, מוכיח את עצמו כל פעם מחדש. הבעיה היא שהם עדיין לא הפנימו את הבעיה ולא למדו אותה. גם מפקדי המשטרה בצפון, כבר הסכימו והביעו דעתם בתקשורת, שמסיבת העיתונאים בקצרין ולדעתי גם בנהריה, בטעות יסודם וניתן היה לעשות זאת אחרת ובצורה מכובדת. מה שניתן לקוות לעתיד, שלמרות שנתגלו על עץ המשטרה פירות רקובים, עדיין העץ עצמו על גזעו וענפיו בריא (וכחול) והשינויים שיוכנסו בעתיד הקרוב, יעזרו להם ולנו.
הטענות שנשמעות בתדירות גבוהה, שהציבור זכאי ורשאי לדעת הכל על חקירות אנשי ציבור, במיוחד ראש ממשלה או נשיא, הן פופוליסטיות ומסוכנות. הציבור רשאי לדעת - אבל לא מיידית, לא בזמן ושעת החקירה ובוודאי לא על דרך של "הדלפות" מגמתיות ויזומות. היועץ המשפטי לממשלה בתיאום עם משטרת ישראל צריך לפרסם הודעה או הודעות במהלך החקירה בצורה מבוקרת ומאוזנת ולא מעבר לזה. הפרסומים, בפרשת רמון, הנשיא קצב וחקירות אולמרט היו חרפה ובושה למערכת אכיפת החוק, מבלי להתייחס לעבירות חומרתן והאישים המעורבים.
התוצאה מההדלפות והפרסומים תהיה שאנשי ציבור יסרבו לשתף פעולה ולהיחקר או להעיד בעתיד, והציבור יבין זאת. לדעתי, העבריינים הכבדים כבר הבינו זאת מזמן והם שותקים. על היועץ המשפטי לממשלה, פרקליט המדינה, מפכ"ל המשטרה וראש אגף החקירות - לשנס מותניים ולשלב ידיים ולהפסיק את התופעה השלילית, המסוכנת, הגורמת לשיבוש חקירות והימנעות להעיד - בהקדם האפשרי. מטרה שנייה - להפסיק לצרף "המלצות" בתיקים רגישים פוליטיים וחקירות אנשי ציבור, כדי שהמשטרה תצטייר כמקצועית, ניטרלית, א-פוליטית ולא נוטלת צד.
כיום, לאור הביצועים האחרונים, נראה לי שהמשטרה לא יודעת ולא הפנימה די את עיקרי תפקידיה כמשטרת ישראל.
הערות לסיום: 1. צריך להגיד מילה טובה למשטרת ישראל על מציאת גופת הילדה רוז ז"ל.
2. עת לבקר את המשטרה ועת לשבח אותה על נחישות, דבקות במשימה עד מילוייה, וגם אם מדובר בלחימה על כבודה.
3. לטוענים, כולל קציני משטרה, שמדובר בחקירה המסובכת ביותר שנתקלו בה, כדאי לומר: כבר היו בעבר מבחינה חקירתית פלילית פרשיות מסובכות הרבה יותר - אבל מבחינה ציבורית, רגשית, מוסרית והיחסים המעוותים בתוך המשפחה, לרבות רצח על-ידי סבא, בעל, ואולי אמא, זה באמת נדיר ויוצא דופן בחומרתו.