"הנשיא בוש שב הלילה לאלמנט ההפחדה בו עשה שימוש במערכת הבחירות האחרונה שלו - הפעם כדי לשכנע את האמריקנים כי ג'ון מקיין הוא האיש המתאים ביותר להחליפו בתפקיד נשיא המעצמה החזקה ביותר בעולם".
כך כתב שליח Ynet בוושינגטון, יצחק בן-חורין, בדווחו על נאומו של נשיא ארה"ב בוועידת הרפובליקנים. מסתבר שכאשר בוש הזכיר לאמריקנים את תקיפת מגדלי התאומים והפנטגון והצביע על הסכנות שלא חלפו עדיין ועל ההכרח בהמשך המלחמה נגד הטרור, לא היו דבריו אלא אמצעי שכנוע במסגרת מסע בחירות לנשיאות; על-פי Ynet, אפשר להבין שלא הייתה בהם התייחסות לבעיות וסכנות אמיתיות.
יצחק בן-חורין אינו היחיד, כמובן, הנוהג לתאר את דברי הימין כ"מסר הפחדה" (הגדרה נוספת שלו באותו מאמר קצר על בוש). על-פי השמאל, תעמולת הימין מבוססת בעיקרה על תרמית, שכן הסכנות שהימין מדבר עליהן הן מדומות. האיומים שמשמיע הימין נועדו בסך הכול לשלהב את הבוחרים ולשבות את ליבם - במיוחד לאור העובדה הידועה שליבם של "אספסוף הכיכרות" ממילא נוטה להתלהם בקלות.
אין זה מתמיה שכתב מצוי מחדיר את דעותיו באופן סמוי-מה לרפורטז'ה שלו, או שהשמאל נוהג להשתמש בסיסמאות כגון זו ודומות לה כדי לנגח בהן את הימין, אלא שהשמאל אכן מאמין בטענותיו. ומה שמדאיג הוא שאין זו תופעה מקומית או זמנית, אלא שהיא קיימת מזה שנים רבות ברחבי העולם החופשי כולו.
כאשר במהלך שנות המלחמה הקרה הזהיר הימין מפני כוונתו של הגוש הקומוניסטי להשתלט על ארצות המערב, לעגו לו אנשי השמאל על התיאוריות ה"קונספירטיביות" שלו, ונציגיו השמיעו את לעגם מעל כל דוכן ובכל קמפוס. אלא שהסכנה שהימין דיבר עליה לא הייתה מדומה כלל וכלל, כפי שמעידים, בין היתר, אלפי המסמכים שנתגלו בארכיונים הרוסיים ומאות העדויות שניתנו בפומבי לאחר נפילתה של בריה"מ. אלה חשפו לעיני כול את המאמצים האדירים שהשקיעה המעצמה הקומוניסטית כדי לייצא את מהפיכתה לשאר חלקי העולם. מי שקורא את הספר עב-המידות "מאו: הסיפור הבלתי ידוע" של ג'אנג צ'אנג וג'ון האלידיי, לא יכול שלא להשתאות ממידת המעורבות של ברית-המועצות בקרב גורמי השמאל הסיניים בשנים הארוכות שלפני המהפיכה - בכסף, הדרכה, נשק, ארגון, תעמולה ועוד.
ללא תמיכה זו, מסתבר, לא היה למאו וחבריו כל סיכוי להשתלט על סין ולהפכה ברבות הימים למחנה העינויים ושדה המוות הגדול ביותר בהיסטוריה האנושית (למעט אולי ברית-המועצות בזמן סטלין). אבל גם היום, אם תשאל את השמאלן המצוי על כווונותיה של בריה"מ לשעבר, הוא לא יסכים בשום אופן עם הקביעה שלמדינה הסובייטית הייתה בזמן מן הזמנים שאיפה כלשהו להשליט את הקומוניזם על העולם.
"מסר ההפחדה"? בהחלט. וראוי שייאמר נדלג אל ימינו ואל ארצנו, ואל ההתקפות המושמעות מדי יום נגד הימין בשל "מסר ההפחדה" שלו. המסר הוא מפחיד - אמת ויציב - אבל השמאל לא הצליח להראות שהוא אינו נכון. ואם הוא נכון, האין חובה להשמיעו? וכי אין זה טוב וראוי לפחד מן הסכנה ולהיזהר מפניה? כלום אין זה תפקידם של אנשי ציבור להתריע מפני הסכנות הצפויות ולנסות על-ידי כך למנוע את מימושן?
כשהימין הזהיר לפני 15 שנה מפני הבאת "לוחמיו" של ערפאת לארץ ומסירת נשק לידיהם, בנימוק שהדבר יביא רק שכול והרס, לא היו אלה איומי סרק; כשאמר לפני שלוש שנים שההינתקות מעזה תחזק את החמאס ותביא את הקסאמים אל אשקלון, לא היה זה "מסע הפחדה" מול סכנה מדומה - שלכאורה נועד כולו למנוע את עקירת המתנחלים מבתיהם - אלא קריאת אזהרה מוצדקת; וכשהימין טען באותו זמן שנטישת ציר פילדלפי ומסירתו לידי המצרים יביאו ליצירת אוטוסטרדה של הברחות נשק, הסתבר כי לא היו אלה נבואות שקר אלא דברים שקולים ונכונים.
היום מתריע הימין על ההתפתחויות הקטסטרופליות הצפויות ממסירתם של יהודה, שומרון וירושלים לפלשתינים, והשאלה האמיתית שצריכה להישאל לנוכח התרעות אלה אינה האם אלו נועדו לשכנע קהל בוחרים (ודאי שכן), אלא האם מדובר בתחזיות בעלות בסיס אמיתי. בהתחשב במה שאנו רואים, קוראים ושומעים מדי יום - התעמולה האנטישמית המזויעה היוצאת מגורמים פלשתינים רשמיים, החינוך לשנאה ולהרג שהם מחדירים לילדי בתי-ספרם, כמו גם הפגישה הנרגשת והנלבבת בין אבו-מאזן למרטש הגולגלות סמיר קונטאר, המעידה על מה שבלבו של אבו-מאזן יותר מאלף מילותיו בראיון ל הארץ- הרי אין צורך להיות נביא כדי להבין שאין להם כל רצון להשלים עם קיומנו, ולא להיות מומחה למדעי המדינה כדי לדעת שכל הסכם עמם יקרוס וימצא אותנו בעמדה נחותה מזו שהיינו בה לפני חתימתו, עם עוד הרוגים ועוד נכים.
האם גם זהו "מסר של הפחדה"? בהחלט. וראוי שייאמר. הבעיה אינה במסר הקשה, אלא במציאות הקשה ובאלה המתעלמים ממנה ומנבאים את העתיד לא על-פיה, אלא על-פי משאלות לבם.
ובאשר לנשיא בוש ולטרור העולמי - אפשר לומר בבטחה לשליח Ynet בוושינגטון, שבוש אמר את מה שאמר כי הוא מאמין בדבריו אלה בכל לבו, ושרצונו למנוע את הנשיאות מאובאמה נובע, בראש וראשונה, מאמונה זו. כי גם הוא, כמונו, מסוגל לשמוע את דבריהם של בן-לאדן והמיליונים הרבים של תומכיו המוסלמים, וגם הוא יכול לראות את ניסיונותיהם הבלתי-פוסקים להשיג נשק גרעיני. כן, מר בן-חורין, בוש הוא בין אלה המסוגלים להבין שהעולם בסכנה אמיתית וגדולה, לעומת כאלה שאינם מסוגלים לזה.
הפחד מפני הבאות הוא ממשי ואמיתי. טוב שהוא קיים.
