"רק היום", "רק היום" – צועקים הרוכלים בשווקים. כבר בשנות ה-70' יצא סרט בשם הזה, המתאר את ההווי של הרוכלים בשוק מחנה יהודה. כבר מעל שלושים שנה צועקים הרוכלים בשוק "רק היום", וכולנו יודעים שהם יעשו זאת גם מחר, וגם מחרתיים, בדיוק כפי שעשו זאת אתמול.
הרעיון השיווקי מאחורי הסיסמא הזו פשוט – מהרו לקנות כי "רק היום" המחירים זולים. אבל אנחנו, שכבר ביקרנו פעם או פעמיים בשוק, יודעים שגם מחר המחירים יהיו "רק היום", לכן אנחנו לא ממהרים לקנות.
גם ברשתות השיווק המהודרות והמתוחכמות לכאורה, אותו תרגיל מופעל, קוראים לו "מהדורה מוגבלת", כלומר "מהרו לקנות כי אוטוטו הכל נגמר". אבל כולנו יודעים שגם מחר יופיעו מוצרי "המהדורה המוגבלת" וגם מחרתיים, וגם בעוד שלושה ימים, כי ככה הם מוצרי מהדורה מוגבלת.
אם כולנו כבר מכירים את הטריק הזה, ולא קונים אותו בשווקים וברשתות השיווק, למה אנחנו קונים אותו כשמדובר ב"הסכמי שלום"? הגרסא הפוליטית של "רק היום" היא "חלון הזדמנויות". כולנו יודעים שעכשיו זהו חלון הזדמנויות, לכן חייבים להיענות לדרישות הצד השני מיד ולחתום איתו על הסכם, גרוע ככל שיהיה, מפני שאחרת החלון ייסגר.
יתכן והטריגר להופעת ביטוי זה היה נפילת הגוש הקומוניסטי ובריה"מ, כנראה אז נוצרה התודעה שכעת יש "חלון הזדמנויות" מפני שאף מעצמה לא תומכת בצד השני, והוא יסכים להסכם בתנאים סבירים.
בפועל, לא הובהר מעולם איזו גמישות חדשה גילה הצד השני שהופכת את עכשיו "לחלון הזדמנויות"? האם הצד השני הכריז על איזה "מבצע סוף עונה" וויתר על משהו מדרישותיו? כנראה שלא. זוהי סתם סיסמא שיווקית שהמציא מי שרוצה לגרום לנו לקנות במחיר יקר.
בפועל, "חלון ההזדמנויות" הנ"ל פתוח כבר למעלה מ-18 שנה (!), מאז שיחות מדריד, ואנחנו את האמת יודעים; אותו חלון, של לקנות מוצר גרוע (למשל הסכם אי לוחמה ישירה והמשך פעילות טרוריסטית מצד סוריה מה שקוראים "הסכם שלום") במחיר יקר (הבאת הסורים, החיזבאללה, והאירנים לכנרת) יהיה פתוח גם מחר, בדיוק כפי שגם מחר יצעקו הרוכלים "רק היום" בשוק מחנה יהודה, שוק הכרמל, או השוק המרכזי של דמשק, כי כך הם רוכלים "רק היום" גם כשיקר. לכן אין מה למהר, או כמו שאמר בן-גוריון בהקשר זה ממש: "אין צורך להחפז".