אפשר להגיד על האמריקנים הרבה דברים חיוביים, גם אם בהכללה. הם אנשים טובי לב, נותני אמון, מתכננים מראש, פטריוטים, אוהבי דמוקרטיה. אבל כמו תמיד, יש גם צד שני: האמריקנים פשטנים, רואים הכל בשחור-לבן ועקב כך נוטים לתגובות קיצוניות.
אין זה מקרה, שהמערבון הוא הסוגה הקולנועית המזוהה ביותר עם ארה"ב. שם, ברחוב העיר בצהרי היום, הכל ברור: הנבל מתייצב מול הגיבור לדו-קרב בו יש רק מנצח אחד. אין פשרות, אין אמצע, אין דרך ביניים, אין גוונים של אפור. My country, right or wrong - קובעת אימרה אמריקנית פטריוטית מאוד, אם כי שוב בלתי ניתנת לחלוקה כלשהי.
כתוצאה מהתפיסה הזו, האמריקנים נוטים כאמור להגיב בצורה קיצונית על מצבים משבריים. הנה דוגמא בולטת: עד 11 בספטמבר יכולתם להעלות סכינים לטיסת פנים בארה"ב. מאז 11 בספטמבר אתם נדרשים לחלוץ נעליים, להוריד חגורה ואפילו קוצץ ציפורניים לא תוכלו לקחת איתכם.
זה קורה גם בתחום הכלכלי. חוק סרבנס-אוקסלי בא לעולם לאחר השערוריות החשבונאיות הגדולות של תחילת העשור. בניסיון לשכך את חמת זעמה של דעת הקהל, הטיל המחוקק על החברות הציבוריות שורה ארוכה של חובות ומגבלות, שלא עלו כלל על הדעת שנה-שנתיים קודם לכן.
מתאזנים לבסוף לזכותם של האמריקנים צריך לומר, שבסופו של דבר הם גם בני אדם רציונליים. בדרך כלל, הם מבינים שהלכו רחוק מדי ואז מתאזנים לכיוון האמצע. אלא שזה לוקח להם שנים לא מעטות. מקובל להניח, שאחרי 10-15 שנים הם נרגעים, מבינים את ההשלכות ומחפשים את שביל הזהב.
אך כאשר הכסף מדבר, האמריקנים מבינים מהר יותר. חוק סרבנס-אוסקלי הביא את החברות לכאלו הוצאות, עד שרבות מהן נמחקו מהמסחר או לא הנפיקו כלל בניו-יורק. ג'נרל מוטורס, למשל, דיווחה שעלות החוק מגיעה לעשרות מיליוני דולרים בשנה. היא אומנם יכולה לעמוד בכך, אך הוצאה של 2-3 מיליון דולר לחברה קטנה, עלולה למחוק את כל הרווח השנתי שלה.
התוצאה היתה, שלראשונה מאז תום מלחמת העולם השנייה, איבדה ניו-יורק את הבכורה העולמית במספר ההנפקות הראשוניות שבוצעו בה. וכאמור, את שפת הכסף האמריקנים מבינים היטב והם מתרגמים אותה ליותר ויותר הקלות ביישום סרבנס-אוקסלי. למשל: החלתו על חברות קטנות נדחית שוב ושוב.
כל ההקדמה הזו באה לומר, שקרוב לוודאי שבחודשים הקרובים נראה בדיוק את אותו תסריט. אין ספק שהמשבר הנוכחי בשוק ההון האמריקני מחייב צעדים מתקנים, כולל בתחום הרגולציה. באותה מידה אין ספק שהתגובה תהיה קיצונית מן הדרוש. במילים אחרות: לא ברור מה יעשו המחוקק והרגולטורים; ברור שזו תהיה תגובת יתר.
מאחר שארה"ב מצויה ערב בחירות לנשיאות ולקונגרס, ייתכן שהחקיקה תבוא רק לקראת אמצע השנה הבאה. אפשר שעיכוב כזה יביא לכך שהיא תהיה קצת יותר מתונה מאשר אילו הייתה באה לאוויר העולם תחת הרושם של קריסת ליהמן ברדרס ומכירת מריל לינץ'. מצד שני, אפשר שהפוליטיקאים יבטיחו כעת לפעול בנחרצות (מילה נרדפת לקיצוניות) ואחר כך יצטרכו לקיים.
הנחמה היחידה: הנזק שהאמריקנים יגרמו לעצמם - ובעקיפין לעולם - לא יהיה לאורך ימים. כמו תמיד, יעברו כמה שנים והם יתיישרו. ולפי ניסיון סרבנס-אוקסלי, אם העולם יצביע בארנקו - זה יקרה די מהר.
