ארבעים שנות כיבוש

השימוש האינפלציוני שנעשה בביטוי "ארבעים שנות כיבוש", בעימות הפוליטי בתוך המפלגה שעתידה לוּט בערפל, חוטא לאמת ההיסטורית. האמירה שקרית והאומרים צבועים, משום שאין מדובר על ארבעים שנות כיבוש כי אם על מאה עשרים ושש שנות כיבוש בדיוק. מאז 1882 ובעברית התרמב', החלו היהודים בכיבוש אדמות ארץ ישראל. תחילה נכבשו אדמות ראשון-לציון, זיכרון יעקב, ראש פינה, יסוּד המעלה, פתח-תקוה ועקרון. האדמות הללו לא היו נטושות והיו עליהן עימותים מרים למן היום הראשון להקמתן. היו אלה כיבושים קטנים מתוך תוכנית ציונית רחבה לכבוש טריטוריה לעם היהודי הגולה. הכיבוש הציוני לבש ופשט צורות, החליף צבעים, השתמש בכל המניפולציות האפשריות - מנימוסים דיפלומטיים בסבר פנים יפות אצל שועי עולם ועד לברוטאליות אכזרית כנגד הפלאחים המתנגדים. קמו איגודים ואגודות בכל קצות תבל, אספו כספים, רכשו אדמות, וכבר בקראם לפעילות הזו "גאולת קרקעות" רמזו על המזימה להשתלט על הארץ ועל יושביה. זו האמת! הדיבורים על "ארבעים שנות כיבוש" על הצדקנות שבהם, אינם אלא עלה תאנה גדול הבא לכסות על ערוות כיבוש חלקים נרחבים מאדמות פלשתינה שזרעי פורענות הכיבוש הנלוז הצמיחו כבר לפני תשעים שנה ויותר, מושבים ומושבות לרוב, קיבוצים וּקבוצות ולבסוף השתלטות מלאה על הערים הפלשתיניות. כבר אז היו שהרימו קול זעקה ולא היה מי שישמע. הכיבוש הלך וצבר תנופה, נסללו כבישים, נחפרו בורות מים, נבנו ישובים, הוקמו מוסדות ציבור, ובפועל התנהלה לה מדינה יהודית על אדמות ערביות כבושות.

גחלים לוחשות

לפני ששים שנה מיסדו היהודים את הכיבוש והקימו מדינה בתמיכתן של מדינות רבות שהיום מבינות את גודל הרעה שגרמו בטיפוח גחלים לוחשות המאיימות להבעיר את העולם. הסיכסוך היהודי-ערבי, פריו הבואש של הכיבוש, הולך ומאבד את יציבותו כמאבק מקומי והוא שולח גרורות לכל מקום ברחבי העולם. היהודים במסווה של "מלחמת שחרור" החריבו מאות כפרים וקברו את שרידיהם מתחת ליערות, טבחו בערבים והבריחו המונים לכל הרוחות. הכיבוש מיסד את עצמו. "מלחמת ששת הימים" הנמשכת עד היום לא פרצה בגלל יהודה, שומרון, עזה או רמת הגולן. ממקומות אלה יצאו הערבים להילחם מלחמת קודש ביהודים ולהשיב את אדמותיהם הגזולות של הערבים בתוככי המדינה היהודית שהייתה שדודה וכבושה. אבל היהודים בסיוע מאסיבי של ארצות הברית שהרעיפה על ישראל נשק ותחמושת בכמויות אדירות, הרחיבו עוד יותר את הכיבוש שהגיע למימדים בלתי נסבלים. בשום פנים לא היה זה כיבוש חדש או כיבוש מסוג אחר! היה זה הרחבה והתפשטות של אותו כיבוש שהחל שמונים וחמש שנים קודם לכן. מי שתומך בקיומה של מדינה ליהודים, תומך בכיבוש, ומי שמתנגד לכיבוש מתנגד לקיומה של מדינה יהודית. זוהי הנוסחה ואין בילתהּ. אי אפשר להתנגד לכיבוש מתוך מדינת היהודים הכבושה. זו צביעות שלא יהיה לה קיום לאורך זמן. גם אלה המבקשים לקבוע את מדינת-ישראל כמדינת "כל-אזרחיה" מרמים את הערבים, את העולם ובעיקר את עצמם.