למישהו אצה כנראה הדרך (יום ה', 18.9.08) להרוס ולעקור אנדרטה ביד יאיר, מבנים ובית כנסת. האנדרטה הוקמה במקום לזכר יאיר מנדלסון שנרצח על-ידי מחבלים לפני כ-17 שנים.
גורמי הצבא והמשטרה השכימו קום לבצע את ההריסה בלא שניתנה למשפחת גולדמינץ, המתגוררת במקום, ולחברי גרעין יד יאיר, אפשרות לקבל סעד מבית המשפט. הם הגישו אומנם עתירה בהולה למנוע את ההרס ואף פנו לצה"ל למנוע את הביצוע וגם ביקשו מבג"צ להזדרז ולמנוע מחטף, אך כשהשופטת אסתר חיות הורתה למנוע את ההריסה, מלאכת ההרס כבר הושלמה.
הפרקליטות בתגובה שהגישה טענה כי העתירה הועברה לידיה ממזכירות בתי המשפט "רק בשעה 13:37 לערך. אך הפעולות להריסת כל המבנים בשטח יד יאיר החלו בשעה 10:27 והושלמו כבר בשעה 12:21 לערך. האנדרטה שהייתה בשטח יד יאיר הוצאה ממקומה כחלק מפעולת ההריסה האמורות". עוד הוסיפה הפרקליטות כי "ההריסה בוצעה עוד לפני שנודע לפרקליטות דבר הגשת העתירה וממילא בטרם הומצאה לפרקליטות החלטתה השופטת חיות".
כבר לא אקטואלי
הסייפא לא איחרה לבוא: ב"נסיבות הענין כיוון שהמבנים כבר נהרסו והאנדרטה פונתה, העתירה כולה אינה אקטואלית עוד ודינה להידחות על הסף או להמחק".
אלא שבעתירה טענו העותרים, תושבי המאחז מאיר וחנה גולדמינץ ואנשי גרעין יד יאיר, כי מאז שיאיר מנדלסון, תושב דולב, נרצח על-ידי מחבלים לפני כ-17 שנים, מחזיקים אנשי הישוב דולב בחלקת אדמה בצד הכביש המוביל לדולב. בחלקה האדמה הזו הוקמו האנדרטה "יד יאיר", מספר מבנים וגם בית כנסת. זאת, לטענתם, בהסכמת מפקד הגיזרה. עוד טענו כי האדמה למעשה נרכשה מבעליה הירדני, אך דרושה הייתה הסכמת הממונה על הרכוש הממשלתי הנטוש ביהודה ושומרון לצורך מימוש העסקה, וזו לא ניתנה.
משפחת גולדמינץ גם טענה כי הם מתגוררים במקום כחצי שנה וכי מעולם לא קיבלו צו הדורש את פינויים מהמקום, וכי הצבא היה צריך להוציא צו כחוק ולאפשר להם לערער עליו.
בעתירה הבהולה בקשו מבג"צ להתערב ולמנוע כאמור את המחטף. הסוף? בשעה 12:40 הורתה השופטת אסתר חיות שלא לבצע את ההריסה ואף הורתה לפרקליטות להגיב על העתירה עד 16:00. אך כאמור, צה"ל הזדרז והרס.
למה החפזון להרוס?
ראינו בעבר כי כאשר עומדת המדינה לבצע הרס בתים, בעיקר אלו שאין המדינה חפצה בהריסתם, לפתע ניחנו הגורמים השונים בארך רוח, בנכונות סבלנית ובנימוס, להמתין לכך שכל מי שנוגע בדבר ומעוניין בכך, יוכל להגיש עתירה ולקבל את יומו בבית המשפט. לא בחופזה הורסת המדינה מבנים החשודים בעיניה כלא חוקיים.
מדוע החיפזון להרוס? האם חשש מאן דהוא כי יתברר שטענות היהודים המתגוררים במקום לבעלות על הקרקע יתבררו כנכונות? שמא כוונת מכוון הייתה להצית תבערה ובעיקר לנוכח העובדה כי מדובר היה בפגיעה במשפחת נפגעי טרור? או אולי היה זה אתנן פוליטי עבור מאן דהוא?
"קשיי תקשורת" בין הפרקליטות לבג"צ
בנוסף, נראה כי מסתמנת שיטה חדשה לעקיפת הביקורת השיפוטית. לפני כחודש נמלטו בני חמולת חילס, מחבלי פתח, שנרדפו על-ידי אחיהם מהחמאס. הנמלטים ביצעו בריחה דרמטית אל עבר אויביהם מאתמול, ישראל, וביקשו מקלט. שר הביטחון אהוד ברק התגייס להצילם, והפציר ביו"ר הרשות הפלשתינית אבו מאזן להעניק להם מקלט. אבו מאזן התרצה.
אלא שאז הגישו שני עותרים, אנשי חזית יהודית, ברוך מרזל ואיתמר בן גביר עתירה למנוע משר הביטחון להוסיף למצבת המחבלים ביהודה ושומרון גם את המחבלים הפעילים מחמולת חילס.
המשנה לנשיאת בית המשפט העליון אליעזר ריבלין הורה למדינה להשיב על העתירה עד למחרת ב-10:00 אלא שגם כאן התעוררו "קשיי התקשורת" בין בג"צ לפרקליטות.
הפרקליטות בתגובתה לעתירה כתבה: "היום הוגשה העתירה שלפנינו, אשר ביקשה כאמור כי תימנע העברת הנמלטים לאזור יו"ש. בשעה 13:30 הועברה לפרקליטות המדינה החלטת כב' המשנה לנשיאה אליעזר ריבלין לפיה תגובת המדינה לעתירה תוגש עד מחר ב-10:00". אלא ש"רק בסביבות השעה 16:00 הומצאה העתירה עצמה לפרקליטות המדינה". הפרקליטות הוסיפה כי מיד עם הגיע העתירה פעלה להפצתה "בקרב הגורמים הרלוונטיים, לצורך בירור מצב הדברים".
הנמלטים הועברו "ברגעים אלה"
התמונה התבהרה עד מהרה, "בשעה 17:00 התקבלו נתונים ראשוניים מגורמים הצבא, מהם עלה כי כ-75 מהנמלטים יצאו מבית הסוהר 'אהלי קידר' בסביבות השעה 14:00 בצהריים, וכי באותה העת נמצאו הם באזור העיר יריחו". עוד נמסר מהצבא כי "קבוצה נוספת של 12 נמלטים הוצאו מהאזור מעבר ארז בסביבות השעה 16:30, והם נמצאים ברגעים אלה בדרכם לאזור יריחו".
כן, גם עתירה זו "התייתרה".
האם מדובר בגירסה חדשה של "בלי בג"צ ובלי בצלם"? או שמא אימוץ שיטה חדשה ישנה של "חומה ומגדל", יצירת עובדות בשטח למניעת התערבותו ושיקול דעתו של בית המשפט במעשי השלטון??