שמעתי את הנחיית המטכ"ל ברדיו, ולא האמנתי למשמע אוזני. איך שאנחנו יודעים להתחשב ברגשות של אחרים... במיוחד אם הם לא יהודים.
בשם הסבלנות והסובלנות, בשם 'כיבוד רגשות' ובשם הצביעות, יצאה הנחיה לחיילי צה"ל, לא לאכול ולעשן במחסומים לרגל צום הרמדאן. מעניין שאותם אנשים שדוחפים ומובילים לכיבוד החג המוסלמי, נלחמים ע"י נציגיהם בכנסת, נגד אכיפת חוקים בעלי אופי יהודי-מסורתי.
קחו את חוק 'החמץ' כמשל. "זו מדינה חופשית ודמוקרטית, שכל אחד יעשה משהו רוצה ולא יכפה את דעתו על אחרים", מסבירים לנו הח"כים המלומדים, "חמץ בראש חוצות אינו פוגע באיש", "די לכפיה הדתית" זועקות המודעות בעיתונים ועל לוחות המודעות. למרות שבמחקר שנערך ע"י מכון גוטמן נמצא כי למעלה מ-68% מכלל היהודים במדינת ישראל אוכלים כשר בפסח, אל לנו לבלבל את חברי הכנסת של מר"צ עם העובדות.
גם בתשעה באב, יהודים רבים בארץ צמים. אך במדינת 'תל אביב' החליטו שבתי הקפה יכולים להיות פתוחים, 'הרי אנחנו לא דתיים ופה זה לא ירושלים", מסבירים נציגי השמאל במועצת העיר. כאן כבר אין ערכים הומניים שצריך לחנך לאורם, כאן כבר אין רגשות של יהודים שצמים שצריך לכבד, כאן כבר אפשר לרמוס את ערכי המסורת. כמה חבל שהם לא למדו את פרקי החורבן בתולדות עם ישראל.
גם בסוגיית מכירת חזיר וטרפות, געשה המדינה בשנים האחרונות. 58% מכלל היהודים בארץ, נמנעים מאכילת טרף. מסורת ישראל הסתייגה במשך אלפי שנים בשאט-נפש מן החזיר. חז"ל אפילו נמנעו מאזכור המילה, ואפילו בירדן ובמצרים בהן ההנהגה חילונית, מכבדות הממשלות את המסורת המקומית ואוסרות על גידול ומכירה של חזיר בתחומי המדינה. אך הרגשות, כיבוד המסורת ומה שהחזיר מסמל בתרבות ישראל, לא ממש עניין את מעצבי הדעה והטעם.
פסח, תשעה באב וכשרות, אינם שייכים לאנשים שומרי מצוות. אלו נכסי תרבות לאומיים. רוב הציבור היהודי (למעלה מ-80%) מעוניין שילדיו יתחנכו לשמירה וכיבוד מורשת ישראל. אך לצערי, מיעוט ליברלי קיצוני עדיין שולט במוקדי התרבות והחברה בישראל.
הייתי שמח אילו הייתה מתפתחת בישראל תרבות של 'כיבוד הדדי'. מערכת חיים תקינה שבה קהילות יהודיות בעלות אורח חיים שונה חיות בכבוד זו לצד זו, ומתוך כך גם מכבדות את אורח חייו וערכיו של שכניו הלא יהודיים. אך אנחנו נתונים עדין בלפיתה חזקה של אנשי שמאל שמזדהים עם אויבנו הרבה יותר מאשר עם השכן המסורתי והדתי.
ערכיו ורגשותיו של תושב מחנה 'בלאטה' בצום הרמאדאן הרבה יותר חשובים לאנשי השמאל, ממה שמרגיש איזה חייל דתי שמשרת עם הבן שלו בגולני. רגשות דתיים הם עניין מורכב וחשוב שצריך לכבד, אבל רק כשהם שייכים לבן הדת האחרת.
