פרשנות הספורט כמוה כפרשנות הפוליטית - ערכה שווה לאפס. לדוגמא: כאשר קבוצת כדורגל מנצחת בשער אחד, מקרי, מיד הפרשנות מוטית לטובת הקבוצה המנצחת, שבכל זאת "הייתה טובה יותר" וכו'. אילו השער היה מוחמץ - הפרשנות הייתה שונה, אולי אפילו הפוכה.
כאשר נבחרת ישראל בכדורסל מנוצחת פעמיים - שופכים עליה ועל מאמנה קיתונות של צוננים וקוטלים את הכדורסל הישראלי בכללו. לא נותנים לנבחרת, בשני המשחקים שעוד נותרו לה, ובכלל, שום צ'אנס.
בפוליטיקה הדברים חמורים בהרבה. ההטייה זועקת לשמיים, כפופה כמעט כל כולה למען מפלגה זו ולא אחרת, למען מועמדת זו ולא אחר. והכל - בשפה ידענית, מלומדת, משכנעת, שכמובן נועדה להשפיע על דעת הקהל הבוחרת בכיוון שמנחה אותה ה"פרשן".
אלא שבניגוד לספורט, בפוליטיקה - התנצלות בוא לא תבוא. בספורט קראנו השבוע לאחר העפלת נבחרת ישראל בכדורסל לאליפות אירופה בעקבות שני הנצחונות ה"לא צפויים" שקדמו להם שני הפסדים מחפירים, דברי התנצלות. למשל, כתב במעריב חגי סגל: "זו ההזדמנות שלי להתנצל. ביום רביעי כתבתי שנגמר, שלא עולים לאליפות אירופה. מסתבר שגם מי שלא משחק יכול לטעות. אבל איזה כיף לטעות, איזה כיף לראות את יותם הלפרין. ישראל זו אימפריה של כדורסל"... אז זהו - מתנצלים ואפילו גולשים להגזמה הפוכה...
טוב, זה רק ספורט, ענף שבו באמת יש לישראל מה למכור, לעומת הכדורגל העייף שלנו, שהרבה כסף נשפך עליו בלי להקנות לנו שמץ של גאווה לאומית. ואילו בפוליטיקה? כלום מישהו מאלה המכונים "פרשנים" התנצל על פרשנותו באשר לתמיכתו המוסווית בציפי לבני? מישהו מבכירי שלושת העיתונים הגדולים עושה את חשבון הנפש, שמא אולי הפעם הגזמנו, כאשר הטינו את הפרשנות לטובת המועמדת המועדפת עלינו?
אם רוצים להמחיש את גודל ההטייה, הרי אפשר להשתמש באותו פסיק קטן, שהופיע בכותרת הראשית של ידיעות אחרונות ביום הפריימריז של המפלגה-לא-מפלגה, שעל הנהגתה התמודדו שני הלא-ראויים לבני ומופז. שתי מלים הופיע בכותרת ופסיק קטן ביניהן: "קדימה, לקלפי". כך בפשטות.
אלמלא הפסיק, היינו עוד סולחים לעורך החדשות. בלי פסיק הוא פשוט כתב, עניינית, כי קדימה מצביעה היום בקלפי לבחירת היורש לאולמרט. אבל לא - הפסיק הקטן הזה היה רב משמעות. כל כולו נועד להמריץ, כמעט להורות לכמה רבבות הבוחרים - איזה אחוז ומשהו מכלל הציבור הישראלי - "להזיז את התחת", וללכת להצביע.
ואין אנו צריכים להוסיף, מה בסתר לבו חשב העורך שנתן כותרת זו, מה מטרת ההמרצה-הציוויית הזו שנתן בכותרת הראשית של העיתון הנפוץ ביותר, אולי המשפיע ביותר... הן הפרשנים סיפרו לנו ולעצמם, כי ככל שיגבר אחוז ההצבעה - סיכוייה של לבני יעלו על אלה של מופז.
ה"פרשנים", מספרים לנו עתה, הסתמכו על הסוקרים ועל הסקרים. הפריימריז האלה, כבר נאמר ונלעס עד זרא, היו "יום הכיפור" של הסוקרים. אבל האם מישהו מאותם פרופסורים ובעלי מכוני סקר התנצל? האם מישהו מאותם "מומחים" רהוטי לשון ובטוחים בעצמם היכה על חטא - בנוסח: טעינו והטעינו? לא ולא! אחד מהם אף אמר בעזות מצח: וכי לא צפינו את נצחונה של לבני?
ואנו שואלים: לשם מה כל הטראראם הזה עם סקרי דעת הקהל ימים ושבועות לפני הבחירות וכמה רגעים לפני סגירת הקלפיות? מדוע אני צריך לדעת את התוצאות (השקריות) עם סגירת הקלפיות, ולא לחכות לתוצאות (האמת) כאשר הן תבואנה ותתפרסמנה רשמית?
אז הגיע הזמן לומר: אין מקצוע בזוי מ"מקצוע" הסקרים, בעיקר בתחום הפוליטי. שהרי גם כשמנקים את ההטעיות הידועות של הנסקרים, כאשר מורידים אחוזי טעות כאלה ואחרים, וכאשר שומעים את כל התירוצים, מסתבר שהסקר הוא שקר.
הגיע הזמן לומר לכל ה"קמיל פוקסים" וה"מינה צמחים": די, נמאסתם, לכו הביתה, חפשו לכם תחום עיסוק אחר, רציני יותר, אמין יותר, מוליך שולל פחות.
והעיקר - לקראת מערכות הבחירות שבשער, בשנה החדשה הבאה הבעל"ט - על כלי התקשורת לעשות את חשבון נפשם, להתנער אחת ולתמיד מהסתמכות על הסקרים הללו והעומדים מאחוריהם, זחוחי הדעת ומוכרי ה"לוקשים". עליהם להפסיק את הפרסום המופרז ואת שיתוף הפעולה הנכלולי עם מכוני הסקר, שמוכרים לתקשורת ודרכה לציבור - שקרים והטעיות.
