בואו נדבר גלויות. נעזוב את התנהגות התקשורת, שבהבל פיה בוראת ומחריבה עולמות ללא כל קשר לעולם הזה שלנו... ונעסוק רק בנושא של תגובת האזרחים לפיגועים.
במדינה נורמלית, השלטון מתחייב לספק לאזרחים הגנה בפני האויב. אם הוא איננו מסוגל לכך - הרי הוא מחויב, לכל הפחות, לאפשר להם להגן על עצמם.
במדינת ישראל, השלטון אינו דואג להגנה מספקת ליהודים, לא מפני טילי קסאם שהפכו לשגרה בדרום ולא מפני מחבלים בכל מקום בארץ. אפקט ההרתעה כבר אינו קיים, ומערכות המשפט וכוחות הביטחון יצרו מצב שהחייל או השוטר בשטח מהססים לירות במחבל על טרקטור דורסני ברחובות ירושלים או במחבל שזה עתה ניסה להרוג ילד קטן בגבעות השומרון!
במצב כזה, הדרישה הטבעית ביותר צריכה להיות: לתת לנו לכל-הפחות את האפשרות החוקית להצטייד בנשק בכדי שנוכל להגן על עצמנו.
ומה באמת קורה? הערבים זוכים שוב ושוב לאתנן ומחוות, החל מהנחת אבן-הפינה ל"ישות הפלשתינית" החמושה ע"י רבין ופרס בימי הסכם אוסלו העליזים שהפכו לעקובים מדם, דרך חורבות הישובים היהודים שהעניק שרון במתנה על מגש-של-נחישות למדינת החמאס בעזה, ועד לאולמרט ושות' שלא מזמן העבירו עוד אלף רובים לערבים ה'טובים'... לעומת זאת, את כלי הנשק שבידי האזרחים היהודים תושבי יהודה ושומרון רוצים לצמצם עוד ועוד ועוד.
במצב הזה, כאשר אנו מרגישים פעמים רבות מדי שזרועות הממשלה פועלות ככוח או"ם ניטרלי במקרה-הטוב - האם ניתן לומר משהו כנגד אותם אזרחים זועמים החשים על בשרם את אזלת-היד ובניסיון לשקם, ולו-במעט, את יכולת ההגנה העצמית וההרתעה הם פועלים כנגד הכפרים אשר מהם יוצאים המרצחים ואשר מהווים בית-גידול מעודד לטרור?
אם מישהו במערכת השלטון רוצה שהציבור לא ייקח את היוזמה לידיו - אדרבה, שידאג לכך שהציבור לא ירגיש כל-כך מאוים ופגיע! נשמח מאוד אם כך יעשה.
נכון, יש שורשים נוספים לעניין, מלבד הנימוק הפשוט של הזכות להגנה עצמית.
אמנם כן, לנו ברור שהערבים הנמצאים כיום בכפרים שסביבנו אינם צריכים להישאר כאן. במוקדם או במאוחר (ומוטב מוקדם) אנו חייבים למצוא להם מקום אחר על פני הגלובוס. כאן - לא! כיצד יצא הדבר לפועל - זו שאלה טובה מאוד. אולי צריך להמתין לשעת הכושר, כמו שנעשה במלחמת השחרור כשהגיעה הזדמנות-פז להניס אוכלוסיה שלימה. איך שלא יהיה, בתוכנית-הגדולה שלנו זה חייב להיות, אסור לשכוח שבארץ השייכת לעם היהודי אין מקום לאוכלוסיית אויב!
נכון, זוהי נקודת המוצא שלנו. אנחנו מרגישים כאן בעלי-הבית - וליתר דיוק, מקבלי הזכאות מאת בעל-הבית האמיתי - ואל הערבים אנו מתייחסים כתושבים זמניים בלבד. ברגע שהתושבים הזמניים הופכים לאויב של ממש, לפראי-אדם המגדלים את בניהם להיות רוצחי יהודים - שעון החול התרוקן והסבלנות פוקעת.
מניין יבוא התיקון? לא נהיה נאיבים. תגובות נזעמות של אזרחים נפגעים פה-ושם לא יפתרו את הבעיות הביטחוניות. פתרון אמיתי תלוי כמובן בשאלת ההנהגה.
כאשר תקום לנו, בעזרת ה', הנהגה אמיתית, הנהגה ישרה ובוטחת ולא פחדנית ופתלתלה, הנהגה יהודית במוצהר הרואה עצמה מחויבת בראש-ובראשונה לעם היהודי ולברית עם ה' אלוקיו - אז, ורק אז, ניתן יהיה להלחם כראוי באויבים ולהבטיח הגנה ליהודים כאן בארץ ישראל.
