סעיף 17 לפקודת מס הכנסה קובע, כי לשם בירור הכנסתו החייבת של נישום ינוכו מהכנסתו בשנת המס סכומים שהוציא לשם ייצור הכנסתו. בין ביתר נקבע, שהוצאות ששילם צורת ריבית או הפרשי הצמדה על כסף שלווה לצורך ייצור הכנסתו בשנת המס, יותרו גם הם לניכוי. נשאלת השאלה, האם ניתן לראות גם במימון פעילות חברה אשר מתבצע באמצעות עסקות מכירה בחסר (Shorting), כהלוואה המאפשרת ניכויה כהוצאה מוכרת?
בהחלטת מיסוי 102/06 ביקשה חברה, תושבת ישראל, שיאושר לה להכיר בהפסד מעסקות מכירה בחסר כהוצאות מימון.
החברה, מטעמים מימוניים ועסקיים שיאפשרו לה להפחית את עלויות המימון, ביצעה עסקות מכירה בחסר של אג"ח ומק"מים סחירים. בתקופה שבין מועד ביצוע העסקות בחסר לבין מועד סגירת הפוזיציה של המכירה, נוצר הפסד.
נקבע כי ישנם מקרים בהם ניתן יהיה להכיר בהפסד מעסקות מכירה בחסר בהתקיים מספר תנאים:
1) על החברה לדווח על הוצאות המימון בשנה בה נסגרה הפוזיציה של המכירה בחסר.
2) בטרם ביצוע עסקת המכירה בחסר, חובה על החברה לערוך תיעוד ממוספר על-פי תאריך המפרט את היקף עסקת המכירה וייעודה ולצרפו לדוחותיה הכספיים.
3) לא ניתן לערב, במישרין או בעקיפין, צד הקשור לחברה בשאילת ניירות הערך.
4) לחברה אסור להחזיק איגרות חוב מכל סוג שהוא במהלך שנת המס.
בהתאם לתנאים אלו, הותר לחברה שבמקרה הנידון לנכות את הוצאות המכירה בחסר, כהוצאות מימון. יחד עם זאת הובהר, כי לפקיד השומה הזכות לבחון כל מקרה לגופו תוך בדיקת התנאים שלעיל ובהתאם לאופי ההוצאה, כימותה ועיתויה.
מאמר זה אינו ממצה את הסוגיה שבנדון עד תום ומאמר זה אינו נועד לשמש תחליף לייעוץ משפטי ו/או חוות דעת משפטית. אנו ממליצים לכם להיוועץ בעו"ד הבקיא בתחום המיסים, בכדי שיפרוש בפניכם את הסוגייה העולה על כל היבטיה.
