פרופסור שטרנהל הוא קרבן נוסף של מדינה אשר איבדה את דרכה זה מכבר, מדינה אשר חוסר התרבות בה ירד לתהומות בהן שפת הדיבור אינה מהווה יותר כלי תקשורת, והאלימות על כל גווניה ועוצמותיה תפסה את מקומה.
הסכנה לדמוקרטיה הישראלית לא החלה עם ניסיון הפגיעה במר שטרנהל, היא החלה כאשר מדינת ישראל נהגה ביד רכה כלפי מפרי החוק למיניהם מייד לאחר מלחמת ששת הימים. חולשת המנהיגות בישראל אינה תופעה חדשה, והיא מלווה אותנו לאורך ארבעים השנים האחרונות. אך באותם ימים רחוקים, עדיין היה למערכת החוק בישראל מעמד של כבוד, והאזרח ראה במערכת זו סמכות העומדת לימינו ומציבה גבולות למפריה.
בשנים האחרונות אנו עדים להתפוררות כל מערכות החוק בישראל, והציבור הפרוע והאלים אינו חש כי ישנם גבולות ברורים וכח אשר יבלום את מושגיו המעוותים בנושא התנהלות חברתית במדינה מתוקנת, משום שישראל אינה מדינה מתוקנת. גם כאשר משטרת ישראל תניח את ידה על האיש הבודד או על קבוצת האנשים אשר פעלה כנגד מר שטרנהל, אין שום ספק כי בית המשפט הישראלי ייכשל פעם נוספת ולא ידע להוות גורם מרתיע ומחנך כפי שמצופה ממנו. אין זה משנה אם האלימות מתבטאת בתקיפת קשישים, רצח או נהיגה פרועה, האלימות, שורשיה הם חולשה מערכתית כוללת אשר בה לוקחים חלק חינוך קלוקל, חוסר הצבת גבולות וסלחנות נפשעת לעברייני חוק על כל גווניהם.
הדמוקרטיה הישראלית הפכה זה מכבר לאנרכיה ואיש הישר בעיניו יעשה. לא נראה באופק כי מצב זה עומד להשתנות, נהפוך הוא, נראה כי כל דאלים גבר וכי זהו הסגנון התרבותי אותו הפכה ישראל לנורמטיבי.