המצב החוקי מערכת הרשויות המקומיות נבנתה בתקופת המנדט, ועד היום נשארת תקועה במצב חצי דיקטטורי, פסאודו-דמוקרטי. לכאורה קיים מנגנון בחירות הבוחר ראש עיר וחברי מועצת עיר, אז בחרנו, ומה בא אחר כך? ראש העיר בונה קואליציה בעזרת חלוקת תפקידים, קואליציה הסרה למרותו. האופוזיציה הינה חסרת כל יכולת, ואין ביכולתה לשנות מאומה.
חבר מועצת עיר באופוזיציה הינו מתנדב שאין בידו כלים לבצע את שליחותו, ככל שיתאמץ. אין לו עוזרים, אין לו תקציב, אין לו עזרה או ייעוץ. יומיים לפני ישיבה יקבל ערימה של חומר לעיון, ונשאר לו יום-יומיים לעבור על כל החומר, לבקש ולפעמים לקבל הבהרות, וכל זאת בלילות, שהרי הוא אדם העובד לפרנסתו.
חסכו לכאורה שכר של כעשרים חברי מועצה, ברשויות שיש לכל אחת מהן מאות עובדים בשכר. חיסכון, או עידוד בזבוז והפקרות בהעדר פיקוח יעיל? תקציב עירייה הינו מאות מיליונים, מאושרים פרויקטי בנייה בשווי מאות מיליונים, וכל זאת כאשר הקואליציה היא קבוצת אומרי הן אוטומטי, והאופוזיציה חסרת יכולת לבקר באופן רציני. חסכון, ולו של 1% שאופוזיציה משמעותית הייתה יכולה ליצור, היה מממן בקלות את שכרם, ומותיר. כל אחוז נוסף זהו רווח נקי לקופה הציבורית.
חוסר בדמוקרטיה לראש עיר כוח הגובל בדיקטטורה בעירו. בידיו יכולת להשתמש בטכניקות שונות על-מנת לוודא כי הדמוקרטיה תתקיים רק לכאורה אך לא למעשה.
דיוני מועצת עיר אמורים להיות פומביים, פתוחים לקהל הרחב. אמורים. פרוטוקולים של דיוני מועצת העיר וועדת בניין ערים אמורים להיות פומביים. אמורים.
עיתונות מקומית מתרפסת נוסח פראבדה עיתונות מקומית בהרבה מיקרים מוציאה שם רע למונח עיתונות. העירייה מפרסמת הרבה מודעות במקומון, עד כדי כך שלא יעיז לפרסם משהו כנגד העירייה או ראש העיר, שמא יאבד חלק ניכר מהכנסתו. מקומון לא פעם אינו אלא עיתון נוסח פראבדה, כזה שמספר לנו כמה טוב לחיות בעיר, מתובל בקצת רכילות. "פראבדה" ברוסית זה אמת, אך לא בהכרח רק האמת וכל האמת.
נכון, יש מספר ערים גדולות המעניינות את התקשורת, אך זה מותיר עוד כ-250 ערים ורשויות מקומיות בהן אין לתקשורת הארצית כל עניין, ומקומונים ככל שקיימים, אינם עיתונות במובן של כלי שרת לדמוקרטיה.
המדינה זה אני עד כה ראינו מה רב כוחו של ראש עיר. חברו זאת לשליטה בתקציב בן מאות מיליונים, למבקר פנים הכפוף לראש העיר, לאופוזיציה חסרת יכולת, ולחוסר מגבלה לקדנציות חוזרות ונשנות, ומה תקבלו? דיקטטורה.
ראש עיר אגרסיבי, ולא חסרים כאלו, מאבד לחלוטין את תחושת השליחות הציבורית והמשפט המיוחס ללואי ה-14 "המדינה - זה אני" ("L'État, c'est moi") מבטא היטב את מהות התוצאה.
שחיתות ברשויות מקומיות הכניסו למשוואה את כוח השליטה האבסולוטי, את העדר הביקורת, ואת הציבור האדיש ומה תקבלו? שחיתות. השחיתות בהתנהלות הרשויות המקומיות גדולה עשרות מונים מהשחיתות של ח"כים ושרים, אך מסתתרת בחסות העלטה התקשורתית. ויש לזכור כי יש כ-260 עיריות ורשויות מקומיות.
קריאה למי שאכפת לו האינטרנט פתח לציבור ערוץ תקשורת חדש ועממי. כל אחד יכול, כמוני, לכתוב על הנעשה בעירו, על-מנת לתת לציבור תמונה אמיתית של המתרחש בעיר, החל מ(אי)פינוי זבל ועד לרישיונות בנייה שסיבתם לא ברורה.
ב-News1, קיים מדור מיוחד "בחירות - רשויות מקומיות" ואני קורא לכל מי שאכפת לו לקרוא מדור זה, ואם עוד יותר אכפת - לכתוב, לכתוב על-מנת להביא לציבור את תיאור המתרחש בעירו מנקודת מבטו של האזרח. כל זאת על-מנת שעד לבחירות התמונה לציבור תהיה אמיתית ולא רק תקשורת של יחצ"נים.
