השמאל רואה בעיניים שלו, כי רק מסירת השטחים שנכבשו ב-67' יביאו שלום בהסכם, ואז גם ישראל תיראה בעולם כשוחרת שלום.
הרווח הוא מדיני-כלכלי, וצימצום בעיה דמוגרפית; ובנוסף ישראל תטען שיצאה מהכיבוש ואז תוכל לתקוף את מי שיתקיף אותה בצורה לגיטימית.
הימין רואה את העניין בזוית שונה, הסיכסוך ישראלי-ערבי אינו על גבולות, אלא על מהות הקיום על אדמת הארץ הזו, וגם אם ניתן את כל ירושלים הם ימשיכו לטעון ולבקש את חיפה עכו טבריה, מה גם שזה בטבע שלהם - "נתת יד ירצו את כל הגוף". עובדה שגם במסירת עזה, ישראל יצאה והחמאס הקיצוני השתלט על הכל וכך יהיה עם השאר.
ומאידך, הרי עזה, שם טענו השמאל שאם ירו טיל אחד נפגיז את כל עזה; והנה ערי ישראל מופגזות בשקט כי מפחדים מהחמאס, עדיף סטאטוס קיים לא שלום ולא מלחמה מאשר שלום הזוי שיביא מלחמות רבות.
ישנה סברה שלישית רוחנית מחב"ד שהרבי טען שכמה שנדבר על מסירת שטחים מארץ ישראל, זה יגביר את האיבה והרצון למלחמה, כי משמים כועסים על מי שמדבר על מסירת שטחי ארץ ישראל.
רבין וויתר באוסלו - קיבל מכה. שרון מסר את עזה והתכוון לתת הכל - קיבל מכה. אולמרט התכוון לתת הכל והוא גם אבי ההינתקות בשיא פריחתו ושגשוגו - יכנס לכלא.
רמון, מאדריכלי ההינתקות נרדף על נשיקה אומללה שאין לה הסבר... ברק, שהגה את השלום עם עראפאת וקלינטון מקבל מכות ובושות ממפלגתו...
יש כאן יד מכוונת משמים שרק עיוור יתעלם ממנה. נראה בעליל שהטענה השלישית שיש יד מכוונת משמים שפוגעת ותפגע בכל מי שידבר או ימסור חלקי מולדת, היא האמיתית יותר למרות שבין אנשי הרוח והשמאל הרציונאליים, רק הטיעון הראשון של השלום מקובל עליהם.
אבל דעת השמאל נראה כי היא רחוקה מהאמת, הן בחזון הקיבוץ המשותף שהפך לקפיטלסטי, הן ברצונם לטפח את המתונים בערבים, ובסוף, כשמגיעה שעת המבחן, כולנו מתבזים מהם.
שתי אינתיפאדות קשות, מאות הרוגים אחרי הסכמי אוסלו הוכיחו שהשמאל טעה בגדול, סופרים, כתבים ומומחים רבים שמדברים נגד השלום ההזוי כדוקטור גיא בכור מושתקים ולא נשמעים. עם עקשן שרק במציאות קשה ומרה למד וילמד - כמה חבל.
