נפתח עם השורה התחתונה: "רעם טרופי" היא הקומדיה המצחיקה של השנה ואחת הקומדיות הטובות של השנים האחרונות. אני לא זוכר מתי צחקתי כל כך חזק וכל כך הרבה בסרט, והחדשות העוד יותר טובות הן שבדומה ל"זולנדר" מדובר כנראה בסרט שרק ילך וישתפר בצפיות חוזרות. זוהי קומדיה חכמה שקורעת אותך מצחוק מבלי להעליב את האינטליגנציה שלך ומצליחה להיות מלהיבה, מקורית ומגניבה לגמרי.
העלילה עוסקת בחבורת כוכבי קולנוע המצלמים סרט מלחמה מטופש בג'ונגלים של וייטנאם ולפתע מוצאים את עצמם במלחמה אמיתית מבלי להבין מה קורה סביבם. שלושת השחקנים הראשיים של סרט המלחמה הפיקטיבי הם כוכב אקשן טיפש (בן סטילר) שהקריירה שלו נמצאת בירידה, כוכב קומדיות מטומטמות מכור לסמים (ג'ק בלאק) ושחקן אוסטרלי רציני זוכה 5 אוסקרים (רוברט דאוני ג'וניור) אשר עובר ניתוח פלסטי מיוחד כדי לשחק אפרו-אמריקני.
סטילר ובלאק מוצלחים מאוד אבל הסרט שייך ללא ספק לרוברט דאוני ג'וניור שמגיש משחק מדהים ומצליח לקרוע כמעט עם כל רפליקה. אם יש צדק בעולם מר דאוני ג'וניור יזכה השנה לשתי מועמדויות לאוסקר: שחקן ראשי על "איירון מן" ושחקן משנה על "רעם טרופי". מסתובבים בסרט עוד כמה שחקנים מוצלחים כמו ניק נולטה, סטיב קוגאן ומת'יו מקונהיי, אבל המוצלח ביותר מביניהם, ומי שאלמלא דאוני ג'וניור הייתי אומר שגונב את ההצגה, הוא דווקא זה שלא נמצא על הפוסטר למרות שהוא הכוכב הכי גדול. תום קרוז, תחת איפור מוצלח מאד, מגיש בסרט הופעה לא פחות ממבריקה ומזכיר שוב איזה כישרון עצום יש לו מתחת להררי הרכילות והסיינטולוגיה. התפקיד שלו, שבתחילה נראה כסוג של דאחקה, הולך וגודל במהלך הסרט עד שהוא מגיע למעמד של שחקן משנה לגיטימי, כזה שאם יש צדק, יקבל גם הוא מועמדות לאוסקר (למרות שלא סביר שזה יקרה).
יש בסרט גם כמה בעיות: הוא כנראה טיפה ארוך מדי, חסר הגיון לעיתים ולא באמת מרגש ברגעים הבודדים שאמורים לרגש. אבל כל הבעיות הללו מתגמדות אל מול הצחוקים הבלתי פוסקים שהוא מספק והמשחק המשובח של כל הצוות. בעולם מושלם כל הקומדיות היו כאלה היו כאלה: חכמות, מקוריות והכי חשוב: קורעות מצחוק.
