הימים הבאים נקראים במקורותינו "ימים נוראים" או "עשרת ימי תשובה": אלה הימים בהם נדרש האדם לנהל עם עצמו חשבון נפש אודות עברו וכן חשבון נפש על אופן ניהול גורלו בעתיד, ובמילים אחרות: לבחון - ולתקן. האם האדם פטור מבחינה ותיקון בשארית השנה? כמובן לא, אלא ש: "אף על-פי שהתשובה והצעקה יפה לעולם בכל עת, בעשרה הימים שבין ראש השנה ויום הכיפורים היא יפה ביותר, ומתקבלת היא מיד" (הרמב"ם). אם כן, היום נבקש לא לצעוק, אלא להגיד, ולבקש מכל אחד ואחד מכם – להגיד. פשוט להגיד. וכוחה של האמירה המשותפת יפה וחזק הוא מצעקתו של היחיד.
חשבון נפש גלובאלי בהשאלה ובהקבלה, נמצא העולם המערבי כולו מזה מספר חודשים בתקופה של משבר וחשבון נפש, והכוונה כמובן למשבר הפיננסי הנוכחי המכונה "הסאב-פריים" ובעקבותיו - חשבון נפש וחיפוש דרכים לתיקון אשר העולם הפיננסי המערבי עסוק בהם בימים אלו. הכל יודעים היום את אחריתו של המשבר: הזרמת כספי ציבור במיליונים ובמיליארדים, בכל רחבי העולם, ובדרכים שונות – בין בהלאמה, בין באשראי ובין פשוט בפחות כסף בכיסו של האזרחי הפשוט, וכל זאת - לכיסוי תוצאות הבראשית: משחקיהם של מתי-מעט בכספי הציבור.
אין לנו אלא לקוות, שהמנהיגים והממשלים למדו את הלקח: כי אלו בידם אנו מפקידים – ולמעשה "מפקירים" תהא מילה מתאימה יותר - את הכסף ואת ניהול "השוק" – מנצלים זאת בסופו של דבר לרעה וחומסים את הכסף. כל זאת בשמו של אידיאל "השוק החופשי" ו"הדמוקרטיה".
האם אותם מתי-מעט ישלמו את המחיר במישור האישי? אולי כמה פקידים, אולי כמה מנהלי תיקי השקעות ישלמו במשרתם. אך גופי ההשקעות הגדולים אשר הובילו את משחקי הכסף ברולטה ששמה "שוק חופשי" ואינם נמצאים היום כדי לפרוע את החוב – וכמובן מנהליהם אשר גרפו הון אישי עצום אותו אינם נדרשים להשיב היום - ככל הנראה לעולם יכונו בשיטה הקלוקלת שבה אנו מתקיימים. אם כך, על החברה והשוק לבנות אמצעים להגן על עצמם מפני גופים אלו.
דמוקרטיה ושוק חופשי הינם אמצעי להשגת חירות אישית ומקצועית, ולניהול סדר חברתי ברמה גבוהה של יעילות תוך שמירת זכויות בסיסיות כגון קניין וכבוד אנושי. כל ממשל דמוקרטי באשר הוא חייב להגן על ערכים אלה בחירוף נפש. ממשל דמוקרטי וכל ממשל שאינו מנוהל כראוי ושאינו מפקח על איזוני החיים של אזרחיו, סופו שיקלע למשבר ושיחשוף את רוב אזרחיו למצב כלכלי בלתי אפשרי. בכך, יהפוך מזה שבא לברך: לברך את אזרחיו בשפע ובהזדמנויות, לזה שנמצא מקלל: השית על ראשם של אזרחיו אסון כלכלי אשר הם נאלצים לשלם את מחירו.
משחקים פיננסיים על נציגי הממשל לפקוח את עיניהם ולאפשר לאזרח הפשוט, לעסק הקטן ולכל אלה המייצרים את הצמיחה – אכן לצמוח. הפקרת השליטה על הכלים הפיננסיים המרכזיים בחייו של אזרח בידי גופים פרטיים, ללא פיקוח ובמדיניות של התרת רסן, מוכיחה שוב ושוב כי האזרח הקטן נפגע פעמיים – פעם באובדן כספו המנוהל בהפקרות ופעם בכך שכספו, כמשלם מיסים, משמש את הממשל לצורכי "חילוץ" אותם גופים.
לרוע המזל - או שמא אין המדובר במזל אלא בשיטה מובנית וסדורה אשר התגבשה לה באין מפריע ולמרות הביקורת הציבורית והתקשורתית הכבדה - הגופים הפיננסיים הללו אשר מהמרים בכספנו, נהנים מתמיכה של שדירת פקידות-גבוהה נרחבת בממשלנו, וגם אודות כך שחנו מספר פעמים בעבר – תמיכה זו לא רק עולה לנו בכסף אלא הינה בלתי חוקית ובלתי מוסרית. דמוקרטיה אין משמעותה עריצות של הפקידות, ואין פירושה חלוקת משאבים ציבוריים לקבוצת "עילית" מצומצמת, כמו היו שלל.
המפקח הנוכחי על שוק ההון בישראל מנסה אמנם, מאז נכנס לתפקידו, להנחיל את מושג האחריות האישית לנושאי משרה בגופים הציבוריים המנהלים כספי ציבור ("עמיתים"), אך עדיין מהסס להוציא הנחיות גורפות וסטנדרטים קשיחים לאותם גופים המנהלים את חיינו הפיננסיים, לרבות אותן חברות רייטינג המדרגות את אגרות החוב וכד'.
המפקח הקודם יחד עם שר האוצר דאז ביבי נתניהו, הביאו לנו את הרפורמה בשוק ההון וניסו להפוך אותנו למומחים במגרש הזה, תוך קידוש צמדי המילים שהוזכרו קודם לכן – "שוק חופשי", "כוחות השוק" וכד'. אנו כבר סיפרנו לכם עד כמה הרפורמות הללו הינן לעיתים מטה קסם פוליטי אך למעשה עלולות להפוך למקסם שווא הרסני. אנו – כל אחד ואחד מאיתנו – איננו שחקנים שווי ידע וכוח בזירה זו, ונועדנו מראש – להפסיד. נאמר כבר במקורותינו כי אלו שאין להם שיניים – אינם זקוקים לאגוזים. אנו זקוקים להגנה של הרגולטור ולא לעודף מידע ואפשרויות אשר לנו, כפרטים, אין היכולת לממש בפועל.
נוהל ציבורי תקין: קריאה לסדר בימים אלה שהינם ימי תשובה וחשבון נפש, על המנהיגות הפוליטית והן זו הכלכלית - לעשות חשבון נפש ותשובה על-מנת שישנסו אלה את מירב כוחם וסמכותם ויקומו לאחר חגי ישראל לבצע סדר כלכלי חדש/ישן, בו אדם יכול לקום בבוקר ולבטוח במקצועו ובמומחיותו, ובכך שפירות יצירתו לא ייגזלו על-ידי "כוחני השוק" וה"חופשי חופשי". ואמקד זאת לענף בו אני עוסק, ענף הרכב והתחבורה בישראל. על מובילי המדיניות בחברות הליסינג ובחברות הביטוח לעשות חשבון נפש אודות אחריותם למצבו של שוק הרכב בישראל ועל דרכי התיקון שכל אחד מהם יכול – ואף צריך – להוביל: שמאות קלוקלת, "אובדן להלכה", אספקת חלקים לא ראויים למוסכים, שותפויות/הסכמים בייבוא חלקי חילוף ברמה ירודה, סחר ברכב משומש וכד'.
