כעבור למעלה משנתיים נוראות המסקנה ברורה: נועם שליט לא מתאים להיות אבא של חטוף. האיש מדבר ומתראייין בקצב מונוטוני, רך, חצי מתנצל, דיפלומטי, וכמי שלמעשה משלים עם יום ועוד יום ועוד יום שבו גלעד בנו נמק בשביו.
ממשלת ישראל לא הייתה יכולה לבקש משפחה נוחה יותר ממשפחת שליט. להפוך שולחן זה לא בסיסטמה של נועם שליט. לצרוח בכל הכוח מתחתית הבטן על ראש הממשלה או על שר הביטחון - זה לא מספיק מנומס. מי שזוכר את אמא של יוסקה גרוף יודע במה דברים אמורים.
נועם שליט כשל עד עתה בדבר אחד גורלי: הוא לא ממש הצליח להפוך את האישי ללאומי. כאשר נחטף ונעלם בזמנו הילד יוסל'ה שוחמכר החליט ראש הממשלה דוד בן-גוריון, שהמדובר בעניין לאומי והילד חזר הביתה.
למה החזרת גלעד שליט אינה עניין לאומי של ממש? כי יש גם מי שדואג - אולי בציניות - להציב בצד השני של המשוואה עניינים אחרים. מדוע לא גובים מהחמאס, יום יום ושעה שעה, מחיר כבד מנשוא על חטיפתו הנמשכת של גלעד? התשובה ברורה: כי החזרת גלעד אינה באמת עניין לאומי.
ולמה נועם שליט לא סוחף את הרחוב כנגד הממשלה? כי יש משהו דפוק בחינוך שלו. כי נועם שליט עדיין לא למד כנראה ששביתות שבת, או הפגנות מנומסות ברישיון, או סטיקרים יצירתיים - הם לא יותר ממימוש עקר של חופש הביטוי.
ועם פעולות מנומסות מעין אלה - קשה להפעיל על מקבלי ההחלטות לחץ של ממש.
