שרת החוץ ציפי לבני מתעטפת בכל סממני השלטון. היא כבר מקבלת עידכונים שוטפים מראשי מערכת הביטחון, כולל מראשי השירותים החשאיים. היא מאובטחת כראש ממשלה לכל דבר ועניין. חלק ניכר מראשי הסיעות בכנסת מתייחסים אליה כאל ראש הממשלה הבא. כך גם חברי סיעת קדימה, ובהם אפילו אלה שנמנו עד לא מכבר בחוגיו הקרובים של ראש הממשלה, אהוד אולמרט.
גם אולמרט עצמו נאלץ להתייחס ללבני כאל ראש הממשלה הבא. עתה, לאחר שהפנים עד כמה חמור מצבו המשפטי-פלילי, הוא מקדיש יותר ויותר שעות, כמעט מדי יום, לשם הגנתו.
ובכל זאת, כדאי לשים לב לעובדות. ובמיוחד לשעון החול שאוזל. ואלה מעמידים בסימן שאלה גדול את יכולתה של לבני להרכיב ממשלה בראשותה:
נשיא המדינה הטיל על לבני ביום 22.09.08 את מלאכת הרכבת הממשלה. אם לא תצליח בזאת תוך 28 ימים, נתונה בידי הנשיא האפשרות להעניק לה עוד 14 ימים (סך-הכל 42 ימים). מאז ועד יום שבת עברו 12 ימים. בשלב זה נראה שהשותפות המרכזיות - העבודה ושס, אינן נענות לחיזוריה. ושעון החול אוזל, כאמור;
- כשירותה של לבני עומדת בספק -
למרות חלוף הזמן, טרם הצליחה לבני לשכנע כי יש לה את הכישורים לכהן כראש ממשלה. "אין לה קבלות", כדברי הרמטכ"ל לשעבר, משה (בוגי) יעלון. לא בכדי פחת-באחת הלחץ מעל אולמרט, ועתה ניכרת מעין הסכמה שבשתיקה שהאיש המושחת הזה ימשיך בתפקידו כראש ממשלת מעבר גם אם יהא זאת במשך שישה-שבעה חודשים. היינו: עד מרס-אפריל 2009. לחובת לבני נזכור כמה עניינים:
- לבני נמנעה במשך שנים רבות מלהילחם בשחיתות ובמושחתים. למעשה, במשך שנים היא שמרה על זכות השתיקה. לבני לא הוציאה הגה מפיה בגנות אריאל שרון. היא העדיפה, במודע, לכהן בממשלתו ולשתוק, ולהמשיך להנות ממנעמי התפקיד והמעמד; לבני לא אמרה ולו מילה אחת בגנות אולמרט - למרות מעשיו הפליליים - אלא לאחר שנפתח מצעד העדים, ולאחר שגם חלק מאנשיו הקרובים ביותר החלו להעיד נגדו. רק לאחר שנוכחה שאולמרט "סגור" ושאין בידו האפשרות המעשית להדיחה מתפקידה כמ"מ ראש הממשלה, רק אז החלה לצפצף ולדבר על נורמות ראויות ובלתי ראויות. לבני נמנעה במשך תקופה ארוכה מלמלא את חובתה הציבורית - גם כאשר הותקפו מבקר המדינה והיועץ המשפטי לממשלה ועיתונאים-חוקרים - וזאת על-אף פניות שקיבלה, ולמרות המאמץ שנעשה לשכנעה להביע עמדה מוסרית וציבורית בהתאם למתחייב;
- לבני נושאת באחריות לתוצאות ולכשלים במלחמת לבנון. אומנם, האחריות הראשית נופלת על הראש - הוא ראש הממשלה, אולמרט, אך לבני, שבתפקידה כשרת חוץ מצויה במעגל הראשון של השרים, אחראית עיקרית יחד עם אולמרט. למרות זאת, ובפרץ של התחסדות, מייד עם פרסום דוח הביניים של ועדת וינוגרד היא קיימה מסיבת עיתונאים מביכה ובה קראה לאולמרט להתפטר. אך מייד לאחר מכן היא קיפלה את זנבה ונותרה בממשלה תחתיו. לבני, כמו לבני, חשבה רק על לבני. גם מאוחר יותר, כשהתבררו תוצאותיה האומללות של החלטה 1701 (החלטה שאת כל הקרדיט "ניכסה" בזמנו לעצמה) ולאחר שהתברר כי החיזבאללה התעצמם ועתה הוא מאיים בטילים אפילו על דרום ישראל, נמנעת לבני מלקחת אחריות;
- בטור זה לא נעסוק בהרחבה במחדלים המדיניים להם היא שותפה. עם זאת נזכיר כי בתקופה שהיא מכהנת כשרה בממשלות שרון ואולמרט, אירעו תמורות מרחיקות לכת לרעת ישראל: החמאס השתלט על רצועת עזה, ארגון החיזבאללה התחזק והתעצם, סוריה הצטרפה באופן גלוי לצד אירן, בין סוריה לרוסיה הולכת ומתרקמת ברית הגנה, ועוד ועוד.
יו"ר העבודה נשאל בימים האחרונים על-ידי כמה מחבריו הקרובים: האם שינית את דעתך על לבני? לא ולא, אמר. אני עדיין חושב שאין לה את הכישורים לכהן כראש ממשלה. אם כך, מדוע אתה מנהל איתה משא-ומתן, נשאל. אין לי ברירה, אמר. אני חייב, לפחות למראית עין, לגלות אחריות ציבורית ולהימנע מלהפריע. אבל, אמר, אם זה תלוי בי, לא תוקם ממשלה בראשות לבני;
ועוד בענייני העבודה. בשבועות האחרונים הילכו גורמים רבים אימים על ברק. טענו נגדו כי הוא נמנע מהליכה לבחירות כלליות, מחשש שהוא יתנדף מראשות העבודה וכאילו מפלגתו תנחל תבוסה מכאיבה. אלא שברק דחה את כל רואי השחורות, גם ממפלגתו. הערכתו המגובשת עתה: בחירות חדשות דווקא ייטיבו עם מפלגת העבודה. שכן, רבים-רבים שהצביעו למפלגת קדימה מכיוון שראו בה תקווה חדשה, יחזרו הביתה - אל מפלגות האם: העבודה והליכוד;
- אלי ישי במירוץ נגד הזמן -
יו"ר שס, אלי ישי, נערך להקדמת הבחירות גם אם אלה יבוצעו בחודשים ינואר-מרס 2009. מטרתו המיידית: לקבוע עובדות בשטח ולבצר מעמדו כיו"ר שס לפחות לתקופה של ארבע שנים נוספות, בטרם יוסר הקלון מעל אריה דרעי (וזה האחרון יוכל לשוב ולהתמודד). חלק ניכר מבני ביתו של הרב עובדיה יוסף מצדדים בהליכה לבחירות בקרוב מאוד, ולו כדי לבלום את שובו של דרעי. הם זוכרים היטב, מן הסתם, כי לאבי המשפחה לא היה יום אחד של שקט כאשר דרעי עמד בראש שס. ותוצאה: אם תחליט שס ללכת לבחירות, אין ללבני ממשלה;
לבני אינה זוכה לתמיכה אוטומטית מצד סיעות שנראו שותפות טבעיות (למעט סיעת הגמלאים), גם לא מצד מרצ-יחד. ולא בכדי: דרישתה העיקרית של זו האחרונה - שלא לצרף לממשלה החדשה את פרופ' דניאל פרידמן בתפקיד שר המשפטים, נדחתה. לפחות בשלב זה. ולא בגלל הסכמתה של לבני עם דרכו ו/או אופן התנהלותו של פרידמן, אלא מהטעם הבא: לבני אנוסה למנות את פרידמן כשר משפטים בממשלה החדשה. אחרת היא עלולה לאבד את תמיכת כנופיית מוזס-אוקון-רמון, כפי שיפורט בהמשך;
יו"ר קבוצת ידיעות אחרונות, ארנון מוזס, סיפק את שירותיו לקידום לבני במהלך הפריימריז. לשם כך גוייסו חלק ניכר מכתבי העיתון, שהפך מזמן לבטאון מגמתי שנועד לשרת את אדוניו. ניצחונה - גם אם מדובר במה שעתיד להיראות כניצחון פירוס - הוא גם נצחונו של מוזס, שעשה כל שביכולתו כדי להשיג את המטרה. אלא שמדובר, למעשה, ב"חרב מתהפכת". שכן, אם לבני לא תבצע את מה שמצופה ממנה, היא תאבד את תמיכת מוזס ועמו את עיתון ידיעות אחרונות. ואצל מוזס, כידוע, אין מתנות חינם; או שלבני תעשה מה שמצופה ממנה, או שהיא ובני ביתה יחלו לפתע להופיע בעיתון בהקשרים מביכים ובעייתיים, ו/או שיריביה יקבלו לפתע שידרוג ובולטות בעיתון הגדול במדינה.
ההתנהלות המאיימת מצד ידיעות אחרונות ואנשיו, וכן האינטרסים העסקיים העומדים מאחורי כל אלה, מצריכים בדיקה של כמה וכמה רשויות. בזאת אטפל בנפרד.
ההמלצה של עמוס שוקן כדאי, אגב, לשים לב להתנהלות עיתון הארץ בנושא זה: מאז שמונה פרידמן לתפקיד שר המשפטים, תקפו הארץ ובכיריו את פרידמן שוב ושוב ואף קראו/דרשו לפטרו. כך גם באחרונה. אלא שבימים האחרונים מסתמן שינוי מגמה. עמוס שוקן, המו"ל ויו"ר קבוצת הארץ, פרסם מאמר (03.10.08) ובו הוא קורא ללבני להקים ממשלה במהירות האפשרית - עם פרידמן, ובהמשך, רק בשלב השני, להחליפו. שוקן מבין היטב מה שאולי נבצר מאחרים לראות: לבני לא תוכל להקים ממשלה במהירות - בגלל רמון, ארנון מוזס ואחרים, אם לא תצרף את פרידמן. ולכן ממליץ שוקן: ממשלה תחילה, ואחר-כך סילוק פרידמן, אם וכאשר תבצר לבני את מעמדה בקדימה ובראשות הממשלה.
בשורה התחתונה: ארוכה הדרך להרכבת הממשלה. קיים ספק גדול האם תצליח לבני להרכיב ממשלה. בכל מקרה, וגם על-פי התחזיות הוורודות ביותר של אנשי לבני, כבר עתה מסתמן כי הבחירות הבאות יוקדמו. אם לא לינואר-מרס הם יוקדמו לקיץ הבא. 