הפניה שלי לבעלי העסקים כאן בחדשות מחלקה ראשונה, שיש להם לב רחום, חמלה אנושית ויכולת לתמוך בילדים ובני-נוער, שחרב עליהם עולמם בארצות מוצאם.
האולפן בו אני מלמדת "קמפוס ביאליק-רוגוזין", משמש כבית, כמפלט וכמקום מבטחים עבורם. הילדים ובני-הנוער לומדים את השפה העברית ומקצועות נוספים. לחלקם יש לאן לחזור אחרי יום לימודים. לחלקם האחר מתחילה המשמרת השניה, שהיא משמרת הישרדות ממש. הם עובדים אחר-הצהריים כדי לקיים את עצמם בכבוד. הם רואים באולפן את התחליף "לאבא ולאמא" שאיבדו בארצות מוצאם.
אינני מעוניינת באנשים שיזילו דמעה למשמע סיפורי החיים המזוויעים שחוו, או לחילופין באנשים שיזמינו אותם לבית-קפה לאכול גלידה ולקנות להם חולצה למראית עין. אלא באנשים שהם בעלי-עסקים היכולים לתת מענה לסבל ולכאב הקיומי של הילדים ובני-הנוער. אני מחפשת משפחה אוהבת שתאמץ אל לבה את אחד מהילדים ובני-הנוער ושתעניק להם בית חם.
פנייתי מיועדת לאנשים שצבע העור, הגזע והמין אינם משמשים כמגבלות עבורם. אנשים היכולים לתת אוזן קשבת, למחות דמעה, לעודד ולתמוך, לעטוף ולחבק, כי הילדים ובני-הנוער זקוקים לחמלה אנושית, לחום משפחתי, לרכות ולאחדות של משפחה. הילדים ובני הנוער יודעים להעריך ולכבד מה שניתן להם. נערה אחת אימצתי אל לבי ופתחתי את דלתי בפניה. משיחותיי עמה גילתי שהיא מעוניינת להתנדב לשרת בצה"ל.
הנה שירה של אנדרו יאנג, פליטה מסודן שהגיעה לארץ בתנאים כה קשים ועברה את תלאות המדבר הנוראיות. שירה משקף את תחושותיהם של הורים וילדים, יתומים ללא משפחה, אנשים בוגרים רווקים שהשאירו מאחור פצעים דמומים.
לֵב זָהָב / יאנג אנדרו בת 12 פליטה מסודן, קמפוס ביאליק-רוגוזין, אולפן.
אֶרֶץ קְטַנָּה עִם לֵב זָהָב
קָלְטָה אוֹתִי
בְּלִי אִמָּא בְּלִי אַבָּא
בְּלִי שָׁרָשִׁים.
אֶרֶץ קְטַנָּה בָּעוֹלָם
זֶה הַשּׁוֹלֵט בַּעֲבָרִי
בַּטָּעֻיּוֹת שֶׁאֶעֱשֶׂה
בַּחֻלְשׁוֹת שֶׁאֲגַלֶּה.
הָעוֹלָם הַזֶּה שֶׁמִּתְעַלֵּם
לִפְעָמִים מַפְתִּיעַ
אֵיךְ אֶרֶץ קְטַנָּה כְּיִשְׂרָאֵל
יְכוֹלָה לַעֲטֹף אוֹתִי בְּאַהֲבָה גְּדוֹלָה.
אם יש בכם אהבת נתינה מהסוג הזה, אנא צרו עמי קשר.
