בצידו השמאלי של נהר הריין, בדיוק במקום שבו שכן לפני אלפיים שנה מחנה הלגיון הרומי, ניצבת קלן, אחת הערים העתיקות של גרמניה. ה"טבעת", שהיא שורה של רחובות המקיפים את העיר העתיקה בחצי עיגול שמסביב לנהר, חופפת את מקום החומה שהקימו בשעתם הרומאים להגנת העיר.
מאז זרמו מים רבים בנהר הריין. העיר עצמה כמעט שנהרסה כליל מפצצות מלחמת העולם השנייה, אך נבנתה מחדש על-פי מתכונתה המקורית. מאז הקמתה היא שימשה מרכז רוחני חשוב של הקתולים, והקתדרלה של קלן היא לא רק הכנסייה הגדולה ביותר בגרמניה, אלא גם אחת הכנסיות היפות והנודעות ביותר של אירופה כולה ונחשבת גם לחביבתו של האפיפיור. זהו מבנה מונומנטלי, שנבנה במשך יותר מ-600 שנה. אורכו קרוב ל-150 מטר וגובה שני צריחיו 157 מטר. אבן הפינה לקתדרלה נורתה ב-1248 והבניין הושלם ב-1800. במלחמת העולם השנייה פגעו בכנסייה 14 פצצות ו-19 פגזים, ואף שניזוקה קשה, היא לא התמוטטה ושופצה מייד לאחר המלחמה.
הקתדרלה של קלן היא אחת ההתגלמויות המרשימות ביותר של הארכיטקטורה הגותית, אשר בצמאונה לאלוהים ניסתה להגיע לשחקים. מבין יצירות האמנות, המפורסמת ביותר היא "ארון שלושת המלכים", שמאחורי המזבח הראשי - מלאכת-מחשבת של צורף מהמאה ה-12. מרשימים גם חמשת החלונות הצבעוניים, שהותקנו בסביבות שנת 1500.
הנקודה היהודית על אוצרות הכנסיה, השמורים בנפרד, לא כדאי לבזבז זמן וכסף. לעומת זאת מומלץ לבקר במוזיאון הרומאי-גרמני, בצידה הדרומי של הקתדרלה. הוא מוקדש, בעיקר, לממצאים קדומים של ההתיישבות בקלן, ביניהם פסיפס-דיוניסוס, שנתגלה בשנת 1941, תוך כדי בנייתו של מקלט. הפסיפס הוקדש לאל היין, שנראה שיכור במרכזו, וקישט את רצפת חדר האוכל בחווילתו של גביר רומאי במאה השנייה לספירה.
לקלן יש גם נקודה יהודית. על הימצאם של יהודים בעיר מעידים מסמכים מהמאה הרביעית לספירה. במאה ה-15 גורשו ממנה היהודים, אך הורשו מאוחר יותר לחזור אליה והקהילה שיגשגה עד עלות הנאצים לשלטון.
בקומה הראשונה של המוזיאון העירוני מוצגת פינה יהודית, עם ספרי-תורה מראשית המאה ה-19, סכין מפוארת של מוהל מאותה תקופה, מזוזה בצורת דג, ומה שמעניין ביותר - דגם של מקווה, ששימש את קהילת קלן בשנת 1170 ונתגלה בחפירות בשנת 1956.
מוזיאון אטרקטיבי נוסף קרוי על-שם ז'אן-מארי פארינה, האיש שיצר עוד בשנת 1709 את ה"או-דה-קולון" - מי הבושם המפורסמים בעולם, ובושם נוסף, "4711", שהיה מספר הבית שבו יצרו את הבושם הזה. על המספור ציווה נפוליאון, כדי שחייליו ימצאו לעת ערב את הבתים שבהם אוכסנו.
