הטור של פריצי

שופט ביהמ"ש המחוזי בת"א פסק שתנובה תשלם לציבור 55 מיליון ש"ח כפיצוי על שהוסיפה סיליקון לחלב דל-השומן שלה (במקום להשקיע 500,000 דולר בציוד המתאים). זהו הישג ציבורי חשוב לרעיון התביעה הייצוגית ורק חבל שפסק הדין הזה ניתן 13 שנה אחרי הפרשה. התובע עצמו כבר נפטר ובכירי תנובה דאז חוגגים בגימלאות ולא מוטרדים מהנושא. לכן, אם יש מקום להגשת תביעה ייצוגית חשובה נוספת במדינת ישראל, זו תביעה בשם הציבור נגד מערכת המשפט בגין איטיות רשלנות וחוסר יעילות: 13 שנה נדרשים לכם בשביל משפט אחד ופסק דין אחד?

היום אנו מודעים לכך שהיינו טיפשים ושחצנים ב-1973. אז חשבנו שאנו צודקים בהכל, יודעים הכל, שיש לנו את הצבא הכי טוב בעולם, את הקצינים הכי מוכשרים ושבראש המדינה עומדת ממשלה אחראית ומנוסה עם אישים דגולים. היום אנו יודעים שטעינו לחלוטין, אבל במחשבה שניה, יתכן שבגלל האמונות התמימות הללו נלחמנו בזמנו ועשינו מה שצריך. היום אנו יודעים שיש לנו ממשלות חדלות אונים, שרים בינוניים ולא הכי אינטליגנטים, פיקוד צבאי שעסוק בתככים ופוליטיקה ושלושה ראשי ממשלה (בפוטנציה) שאיש מהם לא גורם לנו לצאת לרחובות ולרקוד משמחה. אנו גם יודעים שהעסק ממשיך להידרדר בגלל שחיתות כלכלית ואובדן ערכים טוטאלי. לכן השאלה שמנקרת היא האם באתגר האמיתי הבא עדין ימצאו כאן בשטח מספיק אנשים איכותיים שיהיו שוב מוכנים ומסוגלים לעמוד בפרץ ולהגן על המדינה. כי לגבי המנהיגות שלנו כבר אין ספק: היא לא.

הם הפכו לסלבריטאים המבצעים מופע שלם בכל מהדורת חדשות טלוויזיונית רק כדי להגיד לנו בכל חודשי הקיץ (ועוד במשך 5 דקות ארוכות) אם מחר זה יעלה במעלה אחת או ירד בחצי מעלה, כאילו שזה משנה וכאילו שאנו בודקים. בקיץ הישראלי אין בכלל מזג אויר ולא צריך בשבילו חזאים ונביאים. פשוט חם וזהו. אבל עכשו חוזר המבחן: הקיץ נגמר והיום הם צריכים לומר לנו אם ביום שני הקרוב יהיה חם או יהיה קר, ואם בעוד 4 ימים יהיה יום שמש או מעונן. בזה הם נכשלים. זה בדוק. תקשיבו למהדורות: אין להם מושג ירוק ולכן הם מערפלים תחזיות. ב-8 בבקר יגידו ברדיו שמחרתיים צפוי יום סוער וגשום, ב-12 בצהרים ידווחו שמחרתיים יהיה יפה וב-8 בערב יציגו בטלוויזיה שמחרתיים צפוי יום שמש נעימה עם סיכויים לעננות וטפטוף. ואחרי שהם סימנו את כל האפשריות בכל הטורים, גם אז הם טועים.

מודעה קטנה בעיתון שבין ראש השנה ליום כיפור מעידה על המתרחש. מדינת ישראל (משרד החינוך) פירסמה שניתן להגיש עכשו בקשות לתמיכה כספית לשנת התקציב 2008. בסוף חודש אוקטובר 2008 מגישים בקשות כספיות לשנת התקציב שכבר נגמרת? מאחרי המודעה מסתתר שוב הסיפור הישן עם הניחוח המוכר: הכסף הזה נועד ל"סיוע חירום לרשתות חינוך", ומי שבודק בתקנות מגלה שזה מיועד רק למי שיש בבעלותו לפחות 50 מוסדות חינוך המפוזרים בלפחות 20 ישובים ושב-5 מהישובים הללו לומדים אצלו למעלה מ-10% מתלמידי הישוב. אל תתאמצו לנחש: אלה בדיוק הרשתות של אגודת ישראל ושס. גם מספר התקנה התקציבית (20-08-56) מצביע שזה הסעיף שבו שוכבים 1.38 מיליארד ₪ שמהם משלמים ל"מרכז לחינוך עצמאי" ול"מעיין החינוך התורני" ושאיתו מתקצבים גם ישיבות קטנות ומתיבתות. אגב, גם "הבטחת הכנסה לאברכים" ניתנת מתקציב משרד החינוך, כדי שהם יוכלו ללמוד בשקט משוחרים מבעיות כלכליות. אבל זה בא מסעיף 20-38, ששם יש עוד איזה 300 מיליון נוספים, לידיעת הסטודנטים הטיפשים שלנו במוסדות האוניברסיטאים, שבקרוב שוב יצאו לשבות נגד העלאת שכר לימוד במקום לפתוח במאבק ןלדרוש שיוויון בקבלת "הבטחת הכנסה לסטודנטים". זה שצריך לעזור גם למוסדות החינוך של שס ואגודה זה מוסכם, וגם ברור ומובן לכל מי שזוכר שתמיד יש בישראל איזה מו"מ קואליציוני. אבל למה צוחקים עלינו – ולמה מטרטרים אותם? במודעה כתוב שאת הטפסים יש לקחת, למלא ולהגיש דחוף למשרד החינוך עד ה-30.10.2008. דווקא בחגים החרדים צריכים לטפל בניירת וטפסים? מצד שני – כל הכבוד ומראש לפקידי משרד החינוך. אתם עוד תראו איך הם מקבלים בסוף אוקטובר בקשות מורכבות, ובתוך פחות מחודשים הם יגמרו לדון בהן, לאשר אותן, לבדוק הכל וגם יספיקו להעביר את הכסף. והכל יעשה כמו שמקובל בשירות הציבורי שלנו: ביעילות, במהירות ובזריזות.

שניים זכאים השנה לפרס ישראל על יחסי ציבור: הראשון הוא אריה דרעי, שידע שמשפטית הוא עדין אינו יכול להתמודד על ראשות העיר ירושלים, אך ניצל בחוכמה את הזמן כדי לעשות קאמבק מרשים ומסע פרסום עצמי, תוך שהוא גורם למתנגדיו לרוקן לשווא את כל תחמושת הטענות שלהם נגדו בפליטה מוקדמת וטרם עת. כשהוא יגיש את מועמדותו הקרובה לכנסת, הוא כבר יהיה זכאי. השני הוא אותו אלמוני בעכו, שידע שנוכח כמות הפסטיבלים בסוכות שעורכות עיריות שונות בכל רחבי הארץ, יורד ופוחת מעמדו של פסטיבל עכו. זה פסטיבל שמתנהל בסימטאות העיר, באולמות עתיקים ובמבואות היסטוריים, אך תקציב הפרסום שלו דל ומוגבל. רב הישראלים כבר לא זוכרים אותו או איך נוסעים לעכו. כל מה שנדרש היה רק להכניס מכונית ערבית אחת לרחוב יהודי אחד ביום כיפור – והנה הפרומו של הפסטיבל זכה בכל כלי התקשורת לשידור חי בזמן צפיית שיא בצמוד לשופר ולנעילה, וגם פולו-אפ נוסף מובטח ל-3 ימים לפחות מחבורת חברי כנסת מתלהמים. עיר מעורבת, עיר יהודיה, עיר ערביה, מה נפל עליכם? בסה"כ פרומו לתיאטרון של עכו.